אל תלך בשקט אל הלילה המבורך
צריך לבעור, ללהוט, בערוב יום,
זְעם זְעם אל מול האור המתכלה.
אף שחכמים בסוף יודעים: השְׁחוֹר יאה,
כי מיליהם לא מתיזות עוד ניצוצות, אבל
לא יילכו בשקט לתוך הלילה המבורך.
אנשים טובים בגל האחרון, קולם קורא:
הבהירים רקדו דברינו הפחוּתים בחוֹף ירוק,
זועמים זועמים על האור המתכלה.
פּרוּעים אשר חטפו ושרו שמש בנתיבה,
למדו רק מאוחר, שהתאבלו על מסלולה,
אינם הולכים בשקט לתוך הלילה המבורך.
קודרים, על ערש דווי, שאור עינם כָּבֶה,
עיני עיוורים יוקדות כמטאורים של שמחה,
זועמים זועמים על האור המתכלה.
ושם אתה אבי, נישא ודָוֶה,
נָאֵץ, בָּרֵך אותי עכשיו בדמעות רותחות,
רק אל תלך בשקט לתוך הלילה המבורך
זְעם זְעם אל מול האור המתכלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה