‏הצגת רשומות עם תוויות יושר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יושר. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 7 ביולי 2018

הבטחות וערכן...

איש אחד נדרס ועולה לשמיים, שם הוא פוגש את המלאך גבריאל. הוא פונה לאיש ואומר:
"אנחנו ניתן לך לבחור: תבלה יום אחד בגיהנום ויום אחד בגן-עדן, ואחר כך תוכל להחליט לאן תלך..."
גבריאל מוביל את האיש למעלית שיורדת למטה למטה עד לגיהנום. הם מגיעים למטה ושערי הגיהנום נפתחים.
האיש נכנס והוא רואה שם מגרש גולף ירוק וחברים שלו משחקים גולף. הם מברכים אותו, לוחצים לו ידיים ומזמינים אותו לשחק גולף.
בלילה הם יוצאים לבלות, אוכלים במסעדה ואפילו השטן מבלה איתם, מצחיק אותם, רוקד להם, בקיצור בילוי לא נורמלי...

למחרת בא גבריאל ולוקח אותו למעלה למעלה לגן-עדן. האיש נכנס לגן עדן ושם - הוא מבלה יום שלם בנגינה על נבל, התרפקות על עננים קטנים ורגיעה.
לאחר יום שוב בא גבריאל ושואל אותו: "נו, החלטת?"
"כן", אומר האיש. "אפילו שכיף בגן-עדן, בגיהנום ממש ביליתי. אני רוצה גיהנום!"
הם יורדים למטה למטה וגבריאל משאיר אותו בשערי הגיהנום.
נפתחות הדלתות ובשניה אחת תופסות אותו שתי ידיים ומושכות אותו פנימה.
הוא רואה שממה, מדבר ענק חם מאוד ואת כולם לבושים סמרטוטים אוספים זבל.
אז בא השטן, דוחף לו ליד שקית זבל ומורה לו להתחיל לאסוף זבל.
"מה קרה למגרש גולף ולמסעדות??" שואל האיש.
אז השטן עונה לו: "אתמול היית מועמד להצטרפות, היום - אתה כבר חבר !!!"

יום שישי, 21 בינואר 2011

יורש העצר / אגדת עם קוראנית


לפני שנים רבות חי במדינה אחת מלך חכם ומאושר.
דבר אחד בלבד העיב על חייו לעת זקנה – לא היו לו ילדים.
הדאגה להמשך השושלת העיקה על ליבו.
והנה החליט: "אבחר לי בילד הטוב והישר ביותר במדינתי ואמנה אותו ליורש העצר שלי".
הוא צווה לחלק לילדים זרעים של פרחים והודיע:
"מי אשר יצליח לגדל מזרעים אלה את הפרחים היפים ביותר, יהיה לי לבן".
כל הילדים הטמינו את הזרעים באדמה שבעציצים והישקו אותם השכם וערב.
גם הילד סון-איר טיפל בזרעים בשקדנות ובמסירות רבה,
אך חלף שבוע, חלפו שבועיים, חלף חודש והזרעים לא הכו שורשים ולא צמחו.
סון איר הצטער מאוד. מה משונה הדבר – חשב.
הוא ניסה את כל מה שאפשר בשביל שהזרעים יצליחו לגדול -
הוא החליף את האדמה אשר בעציץ והעביר לתוכה את הזרעים.אך ללא הועיל.
בעציץ לא נראה כל סימן לצמיחה.
הוא שם דשן, החליף את העציץ, שם אותו בצל, שם אותו בשמש
שם את העציץ למרגלות מיטתו כדי להגן עליו מהרוח...

שום דבר לא עזר...
הגיע היום המיועד שנקבע על ידי המלך לבחור בעציץ היפה ביותר.
באותו יום לבשה עיר הבירה חג לכבוד המאורע ודמתה לגן פרחים ססגוני ומרהיב עין.
המוני ילדים לבושים במיטב בגדיהם עם עציצי פרחים יפהפיים
בידיהם נהרו לכיוון ארמון המלך.
כל אחד מהם השתוקק להיבחר ליורש העצר, והמתין בהתרגשות רבה לבואו של המלך.
והנה נשמעו תרועות חצוצרות והמלך הופיע.
הנאספים הריעו לכבודו וקדמו את פניו בהערצה.
אך מה קרה?
מדוע לא הביעו פני המלך אף צל של שמחה כשחלף על יד הילדים עם עציצי הפרחים היפהפיים?
מדוע חתומה הייתה ארשת פניו?

אך פתאום נעצר המלך על יד ילד.
היה זה סון-איר שעמד עם דמעות בעיניו ועציץ ריק בידיו.
"מה לך ילד"? שאל המלך, "איך זה אתה מעז להגיע אליי עם עציץ ריק !"
בקול בוכים סיפר סון-איר למלך כיצד טיפל בזרעים במסירות רבה,
אך ללא הצלחה.

כאשר שמע המלך את תשובת סון-איר, התרגש מאוד.
הוא הסתכל בילד וראה לפניו פנים גלויים והבעה של תום ויושר בעיניו.
זיק של תקווה התעורר בליבו:
"ילד זה ראוי לרשת את כסא מלכותי".
ואז חיבק המלך ברוך את סון איר,
הרים אותו בידיו וקרא בקול חגיגי:
"הנה הוא הילד הישר ותמים הלב"!

האנשים נדהמו. לחש-רחש עבר ביניהם: הא-כיצד? איך יתכן?
מדוע זה ניצח דווקא הילד עם העציץ הריק?
והמלך הסביר: "אנשים, הזרעים שחולקו לילדים היו מבושלים ולא יכלו לנבוט".
הכל קבלו את דבריי המלך בהבנה והניעו את ראשיהם לאות הסכמה.
והילדים שעמדו עם עציצי הפרחים היפהפיים
הורידו ראשיהם ופניהם הסמיקו מרוב בושה.
הרי הם הטמינו באדמה זרעים אחרים......

יום חמישי, 20 בינואר 2011

הגרזן בנהר


חוטב עצים כרת יום אחד עצים על שפת הנהר, לפתע נפל הגרזן למים, והחוטב החל בוכה בכי מר.
אל הנהר הסתקרן לדעת מי בוכה כל כך לידו, עלה מעלה ושאל לפשר הבכי,
החוטב הסביר לו שנפל הגרזן המשמש אותו למחייתו.
חזר האל לנהר והוציא גרזן מזהב ויהלומים, ושאל את החוטב, "האם הגרזן הזה שלך?"
ענה החוטב, "לא…"
אל הנהר נכנס בשנית ויצא ממנו כשהוא אוחז בגרזן מכסף.
"האם זה הגרזן שלך?", שאל.
"לא", ענה לו החוטב.
אל הנהר נכנס בשלישית ויצא עם גרזן מברזל ושאל, "האם זה הגרזן שלך?"
"כן!", ענה לו החוטב בשמחה.
אל הנהר היה כל כך מרוצה שמצא אדם ישר, עד כי נתן לו במתנה את כל שלושת הגרזנים, חוטב העצים הלך לביתו כשהוא שמח וטוב לבב.

עד פה הסיפור עם מוסר ההשכל הראשון...

אשתו של החוטב הייתה תאבת הבצע, רעה ומכוערת.
היא שמעה את הסיפור ודרשה מבעלה שכבר ביום המחרת ילכו שניהם לנהר עם חפץ גדול יותר ויעשו את אותו הדבר שוב.
וכך -  הלכו חוטב העצים ואשתו אל הנהר, ועמדו על גדת הנהר על מנת להשליך פנימה את תנור העצים הגדול שלהם כשלפתע מעדה האישה וצללה למים.
שוב חוטב העצים החל לבכות, ושוב הגיע אל הנהר ושאל אותו לפשר הבכי.
"אשתי נפלה למים!", ענה לו החוטב בבכי.
אל הנהר נכנס למים ויוצא עם אישה צנועה, טובה ויפת מראה.
"האם זו אשתך?", שאל.
"כן!", ענה לו החוטב.
"שיקרת לי", צעק אל הנהר, כשהוא רותח מזעם.
"תבין", ענה לו החוטב, "יש פה אי הבנה.
אם הייתי אומר לא,
היית יוצא עם אישה נוספת, ואם הייתי אומר שוב לא , היית יוצא לבסוף עם אשתי,
ואז היית נותן לי את כל השלוש.

תבין, אני אדם עני, אני לא מסוגל לפרנס שלוש נשים, לכן אמרתי ישר כן …