ברכת ט"ו בשבט
סברי מרנן
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם
ורוממנו מכל לשון
וקידשנו במיצוותיו
ותתן לנו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון
את יום ט"ו בשבט הזה
יום תפילה והודיה לברכת האדמה
כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים
ומועדי קודשיך
בשמחה ובששון הנחלתנו.
ברוך אתה מקדש ישראל והזמנים.
קריאה - איך זה להיות עץ?
פַעַם שָאַלְתִי עֵץ - "עֵץ, אֵיךְ זֶה לִהְיות עֵץ?"
"אַתָה וָודָאי מִתְלוצֵץ"- אמר העץ.
"לא ולא", אמרתי- "בְּרצִינוּת גְמורַה,זה טוב או רע?"
"רע?" תָמַה העץ. "מדוע?"
"ולא אִכְפַּת לְךָ שאתה תָקוּעַ כָל הַשָבוּעַ?"
"איֵנֶנִי תָקוּעַ, אני הֲרֵי נָטוּעַ"
"ולא מִתְחָשֵק לְךָ לפעמים לָלֶכֶת לְבָקֵר חֲבֵרִים
או לִרְאות מה נשמע בִמְקומות אֲחֵרִים?"
"אֵין לי כָל צורֶךְ לָנוּד וְלָנוּעַ.
צִיפורים מְזַמְרות לי בְאופֶן קָבוּעַ
פָרְפָרִים לי נושְקִים, מְלַטֶפֶת הרוח
וּלְנֶגֶד עֵינַי- כָל הַאופֶק פָתוּחַ."
"וּבַלָיְלָה כְשֶכוּלם יְשֵנִים- אז מה?"
"בלילה אני מַאֲזִין לַדְמָמָה
וְשומֵעַ...
אֵיךְ נושֶמֶת הַאֲדָמָה
אֵיךְ פֵירות מַבְשילים
אֵיךְ יורדים הַטְלָלִים
וּבְתוךְ עֲנָפַי יְשֵנִים גוזָלִים וַאֲנִי שומֵר עַל שְנָתָם."
איזה כיף לו לעץ , כך אמרתי בליבי
ובאותו היום בפאתי גני
נָטַעְתִי לי עץ אל מוּל חָלונִי.
קטע קישור –
בן אדם כעץ שתול על מים
כל חייו שורש מבקש
כל אדם ואדם מחפש להעמיק את שורשיו
מחפש את היציבות שתעניק לו את התמיכה והכוח
ואת היכולת לצמוח גבוה גבוה
גם עם הוא כעץ שתול על מים
גם עם צריך שורשים חזקים
ועמנו שידע נדודים וגעגועים
מצא לבסוף את שורשיו -
העמיק אותם באדמה
ואז שב והתקבץ מכל רחבי עולם
וחזר אל חלקת אבותיו.
ט"ו בשבט מעבר להיותו חג שמשבח את הצומח
הוא חג שמשבח את הקשר המיוחד שבין האדם לאדמתו
ובין העם לארץ מולדתו
אנו שיושבים כאן הערב -
ציבור מלוכד שחי יחדיו על אותה אדמה,
שורשינו כרוכים יחדיו בחוזקה
אוחזים הם באדמה הטובה שהם נטועים בה
ושותים באהבה מהנחל הזורם בה
רק כך יכולים אנו, ממש כמו עץ
להרגיש בטוחים, להצליח, ולצמוח לגובה
על שום מה חוגגים אנו את חג ט"ו בשבט ?
בפרוס לילו של החמשה עשר לחודש
בשיאו של החורף ולפני בוא האביב,
עת מתחדש כח האדמה
להוציא פירותיה ולהראות שבחה וחינה
יושבים כל בית ישראל
מסביב לשולחן הערוך מפירותיה של ארצנו
ומספרים בשבחה של ארץ ישראל.
כפי שנאמר בספר בראשית
ותוצא הארץ דשא
עשב מזריע זרע למינו
ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינו
וירא אלוהים כי טוב.
בני ישראל הצטוו עוד בהיותם במדבר
בדרך ממצרים לישראל
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל ... " (ויקרא י"ט, כ"ג).
מצווה זאת מקוימת עד היום
וגם אנו ממשיכים לנטוע עצים נוספים
ומחויבים לשמור על הטבע בארצנו
למען עצמנו ולמען הדורות הבאים
חוני המעגל
חוני המעגל היה מהלך בדרך
ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב
אמר לו –
זה העץ עוד כמה שנים יתן פירותיו
אמר לו – שבעים שנה
אמר לו חוני –
כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו ?
אמר לו –
אני מצאתי את העולם בחרובים
וכשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבני
(תענית)
שבעת המינים שבהם התברכה הארץ הם :
חיטה
שעורה
גפן
זית
תאנה
רימון
תמר
עץ הזית
כשמת שלמה המלך התאבלו כל בעלי החיים והצמחים
בעלי החיים בכו וסירבו לאכול
העצים השירו את עליהם ולא נתנו פירות
ורק הזית שתק ועליו לא נשרו
הטילו העצים חרם על הזית כיוון שלא הראה את צערו על מות שלמה
יום אחד נשמע רעש אדיר
כל העצים הפנו מבטם לכיוון הרעש
והנה גזעו של עץ הזית מבוקע
אמרו זה לזה –
הזית התאבל יותר מאיתנו על מות שלמה.
בסתר ליבו התאבל וליבו סבל עד שהתבקע
ומאז ועד היום, גזעם של עצי הזית חלול ומבוקע
לאות אבל על מות שלמה המלך
בירכת האילן
מעשה באדם שהיה מהלך במדבר והיה רעב, עייף וצמא.
מצא אילן שפרותיו מתוקים, צילו נאה ונחל מים עובר תחתיו.
אכל מפירותיו
שתה ממימיו
וישב בצילו.
כשפנה ללכת אמר לאילן –
"אילן אילן, במה אברכך ?
אם אומר לך
שיהיו פירותיך מתוקים – הרי פירותיך כבר מתוקים !
שיהיה צילך נאה – הרי צילך נאה !
שיהיה הנחל עובר תחתיך – הרי הנחל עובר תחתיך !
אברכך –
יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים יהיו כמוך !
(בבלי , תענית ה')
סברי מרנן
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם בורא פרי הגפן.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל עם
ורוממנו מכל לשון
וקידשנו במיצוותיו
ותתן לנו מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון
את יום ט"ו בשבט הזה
יום תפילה והודיה לברכת האדמה
כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים
ומועדי קודשיך
בשמחה ובששון הנחלתנו.
ברוך אתה מקדש ישראל והזמנים.
קריאה - איך זה להיות עץ?
פַעַם שָאַלְתִי עֵץ - "עֵץ, אֵיךְ זֶה לִהְיות עֵץ?"
"אַתָה וָודָאי מִתְלוצֵץ"- אמר העץ.
"לא ולא", אמרתי- "בְּרצִינוּת גְמורַה,זה טוב או רע?"
"רע?" תָמַה העץ. "מדוע?"
"ולא אִכְפַּת לְךָ שאתה תָקוּעַ כָל הַשָבוּעַ?"
"איֵנֶנִי תָקוּעַ, אני הֲרֵי נָטוּעַ"
"ולא מִתְחָשֵק לְךָ לפעמים לָלֶכֶת לְבָקֵר חֲבֵרִים
או לִרְאות מה נשמע בִמְקומות אֲחֵרִים?"
"אֵין לי כָל צורֶךְ לָנוּד וְלָנוּעַ.
צִיפורים מְזַמְרות לי בְאופֶן קָבוּעַ
פָרְפָרִים לי נושְקִים, מְלַטֶפֶת הרוח
וּלְנֶגֶד עֵינַי- כָל הַאופֶק פָתוּחַ."
"וּבַלָיְלָה כְשֶכוּלם יְשֵנִים- אז מה?"
"בלילה אני מַאֲזִין לַדְמָמָה
וְשומֵעַ...
אֵיךְ נושֶמֶת הַאֲדָמָה
אֵיךְ פֵירות מַבְשילים
אֵיךְ יורדים הַטְלָלִים
וּבְתוךְ עֲנָפַי יְשֵנִים גוזָלִים וַאֲנִי שומֵר עַל שְנָתָם."
איזה כיף לו לעץ , כך אמרתי בליבי
ובאותו היום בפאתי גני
נָטַעְתִי לי עץ אל מוּל חָלונִי.
קטע קישור –
בן אדם כעץ שתול על מים
כל חייו שורש מבקש
כל אדם ואדם מחפש להעמיק את שורשיו
מחפש את היציבות שתעניק לו את התמיכה והכוח
ואת היכולת לצמוח גבוה גבוה
גם עם הוא כעץ שתול על מים
גם עם צריך שורשים חזקים
ועמנו שידע נדודים וגעגועים
מצא לבסוף את שורשיו -
העמיק אותם באדמה
ואז שב והתקבץ מכל רחבי עולם
וחזר אל חלקת אבותיו.
ט"ו בשבט מעבר להיותו חג שמשבח את הצומח
הוא חג שמשבח את הקשר המיוחד שבין האדם לאדמתו
ובין העם לארץ מולדתו
אנו שיושבים כאן הערב -
ציבור מלוכד שחי יחדיו על אותה אדמה,
שורשינו כרוכים יחדיו בחוזקה
אוחזים הם באדמה הטובה שהם נטועים בה
ושותים באהבה מהנחל הזורם בה
רק כך יכולים אנו, ממש כמו עץ
להרגיש בטוחים, להצליח, ולצמוח לגובה
על שום מה חוגגים אנו את חג ט"ו בשבט ?
בפרוס לילו של החמשה עשר לחודש
בשיאו של החורף ולפני בוא האביב,
עת מתחדש כח האדמה
להוציא פירותיה ולהראות שבחה וחינה
יושבים כל בית ישראל
מסביב לשולחן הערוך מפירותיה של ארצנו
ומספרים בשבחה של ארץ ישראל.
כפי שנאמר בספר בראשית
ותוצא הארץ דשא
עשב מזריע זרע למינו
ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינו
וירא אלוהים כי טוב.
בני ישראל הצטוו עוד בהיותם במדבר
בדרך ממצרים לישראל
"וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל ... " (ויקרא י"ט, כ"ג).
מצווה זאת מקוימת עד היום
וגם אנו ממשיכים לנטוע עצים נוספים
ומחויבים לשמור על הטבע בארצנו
למען עצמנו ולמען הדורות הבאים
חוני המעגל
חוני המעגל היה מהלך בדרך
ראה אדם אחד שהוא נוטע חרוב
אמר לו –
זה העץ עוד כמה שנים יתן פירותיו
אמר לו – שבעים שנה
אמר לו חוני –
כלום ברי לך שתחיה שבעים שנה ותאכל ממנו ?
אמר לו –
אני מצאתי את העולם בחרובים
וכשם שנטעו אבותיי לי, כך אטע אני לבני
(תענית)
שבעת המינים שבהם התברכה הארץ הם :
חיטה
שעורה
גפן
זית
תאנה
רימון
תמר
עץ הזית
כשמת שלמה המלך התאבלו כל בעלי החיים והצמחים
בעלי החיים בכו וסירבו לאכול
העצים השירו את עליהם ולא נתנו פירות
ורק הזית שתק ועליו לא נשרו
הטילו העצים חרם על הזית כיוון שלא הראה את צערו על מות שלמה
יום אחד נשמע רעש אדיר
כל העצים הפנו מבטם לכיוון הרעש
והנה גזעו של עץ הזית מבוקע
אמרו זה לזה –
הזית התאבל יותר מאיתנו על מות שלמה.
בסתר ליבו התאבל וליבו סבל עד שהתבקע
ומאז ועד היום, גזעם של עצי הזית חלול ומבוקע
לאות אבל על מות שלמה המלך
בירכת האילן
מעשה באדם שהיה מהלך במדבר והיה רעב, עייף וצמא.
מצא אילן שפרותיו מתוקים, צילו נאה ונחל מים עובר תחתיו.
אכל מפירותיו
שתה ממימיו
וישב בצילו.
כשפנה ללכת אמר לאילן –
"אילן אילן, במה אברכך ?
אם אומר לך
שיהיו פירותיך מתוקים – הרי פירותיך כבר מתוקים !
שיהיה צילך נאה – הרי צילך נאה !
שיהיה הנחל עובר תחתיך – הרי הנחל עובר תחתיך !
אברכך –
יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים יהיו כמוך !
(בבלי , תענית ה')
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה