ממון וקופידון / או. הנרי

אנתוני רוקוול הזקן, הבעלים לשעבר של "סבוני אברקה רוקוול", השקיף מחלון הספרייה של ביתו אשר בשדרה החמישית וגיחך.

שכנו מימין- איש המועדון האצילי ג'. ואן שוילייט סאפולק גו'נס יצא אל מכוניתו המחכה לו, תוך שהוא מעקם כדרכו נחיר משתחצן לעומת פסל הרנסנס המוגזם שבחזית הבית של מלך הסבון.

"בלון ישן ומנופח של אצילות ובטלנות !"  העיר לעצמו מלך הסבון לשעבר.

בקיץ הבא אני אצבע את הבית הזה אדום לבן וכחול ואראה אם זה יגביה במשהו את החוטם ההולנדי שלו."

ואחר כך יצא אנתוני רוקוול, שמעולם לא החשיב פעמונים, אל דלת הספרייה שלו וצעק "מייק!" באותו קול שפעם היה מחריד את רקיע השמים בערבות קנזס.

"אמור לבן שלי," אמר אנתוני אל המשרת שנענה לקריאתו, "שייכנס הנה לפני שהוא יוצא מן הבית."

כשנכנס רוקוול הצעיר אל הספרייה הניח הזקן את עיתונו מידו, הביט בו כשפניו הגדולים, החלקים והסמוקים מפיקים זעף טוב-לב, פרע ביד אחת את בלורית שערו ובידו השנייה הרעיש במפתחות שבידו.

"ריצ'ארד," אמר אנותוני רוקוול, " כמה אתה משלם על הסבון שאתה משתמש בו ?"

רי'צארד, שלא מזמן חזר לגור בבית אחרי שסיים את לימודיו בקולג' נחרד מעט. הוא עדיין לא תהה על קנקנו של אביו זה, שהיה מלא הפתעות כנערה צעירה.

"חמישים סנט, כמדומני אבא."

"ובעד בגדיך?"

"בערך שישים דולר, בדרך כלל, נדמה לי."

"אתה ג'נטלמן !" אמר אנתוני החלטית.

"אני שמעתי על בני טובים מפונקים שמוציאים 2 דולר על סבון ועוברים את המאה בשביל בגדים.

אתה יש לך כסף לבזבז לא פחות מכל אחד מהם, ובכל זאת אינך זז ממידת הצניעות והמתינות.

אני אישית משתמש בסבון הפשוט שעולה 10 סנט. כל פעם שאתה משלם בעד סבון יותר מכך אתה משלם על בושם גרוע ותווית מוגזמת.

50 סנט זה הולם בהחלט בחור בן דורך, מעמדך ומצבך.

כמו שאמרתי , אתה ג'נטלמן.  אומרים שדרושים שלושה דורות כדי לעשות ג'נטלמן. בלבול מוח. הכסף יעשה זאת חד וחלק כמו סבון. הוא עשה אותך ג'נטלמן, ייקחני האופל הוא כמעט עשה אותי ג'נטלמן. אני בלתי מנומס ובלתי נעים וגם שחצן כמעט כמו השכנים שלנו.

"יש כמה דברים שהכסף אינו יכול להשיג, " העיר רוקוול הצעיר בזעם,

"לא, אל תגיד כך, " אמר הזקן, נחרד.

חיפשתי באנציקלופדיה עד האות ש למצוא משהו שאינך יכול לקנות בכסף, ומסתבר שאצטרך לחפש בנספחים בשבוע הבא. גיליתי כי הכסף קונה הכל.

"הנה מספר דוגמאות - , " השיב ריצ'ארד, רוחו עכורה מעט, " הוא אינו יכול לקנות זמן או אהבה."

"התכוונתי להגיע לזה," אמר הזקן, מאופק יותר.
"בגלל זה ביקשתי ממך שתיכנס. משהו אינו כשורה אצלך, נערי, זה כבר שבועיים אני שם לב לזה. ספר מה מעיק עליך. אני מניח שהייתי יכול לשים יד על 11 מיליון בתוך יממה, וזאת חוץ מן הקרקעות שבבעלותי. האם מדובר בענייני הימורים חס וחלילה"

"אכן משהו מציק לי מאוד אבא, אבל לא קלעת אל המטרה."

"אהה," אמר אנתוני בהתעוררות, "מה שמה?"

ריצ'ארד החל למדוד את רצפת הספרייה אנא ואנה.

"מדוע אינך פונה אליה?" חקר הזקן. "היא תקפוץ עליך. יש לך כסף ויש לך צורה, אתה בחור הגון ומשכיל וידיך נקיות מסבון של חמישים סנט."

"לא הייתה לי הזדמנות." אמר ריצ'ארד.

"עשה לך הזדמנות, " אמר הזקן. "קח אותה לטיול בגן, או לנסיעה , או שתלווה אותה הביתה מן הכנסייה. הזדמנות ! הבלים !"

"אתה אינך יודע איך הטחנות החברתיות פועלות, אבא. היא חלק מן הנהר שמסובב אותה. כל שעה וכל דקה מן הזמן שלה מסודרת ימים מראש. הבחורה הזאת מוכרחה להיות שלי, אבא, שאם לא כן אינני רואה עוד טעם בכלום."

"פתפותי ביצים !" אמר הזקן. "אתה רוצה להגיד לי שבכל הכסף שיש לי אינך יכול להשיג בשבילך שעה אחת או שתים מזמנה של בחורה לשיחה ?"

"יותר מדי דחיתי, ואיחרתי. מחרתיים בצהריים היא צריכה להפליג לאירופה למשך שנתיים.

היא נמצאת כרגע אצל דודתה ואינני יכול לבוא לשם. אני אראה אותה מחר לכמה דקות בלובי של התאטרון, אתה חושב שהיא תהיה מוכנה לשמוע ממני הצהרה במשך הדקות הבודדות האלו בלובי אל מול כולם ?

איזה סיכוי יהיה לי בזמן ההצגה או אחרי כן ? שום סיכוי. לא, אבא, זה מין סבך שהכסף שלך אינו יכול להתיר אותו. לא נוכל לקנות בכסף מזומן אפילו דקה אחת של זמן, אילו אפשר היה, היו העשירים מאריכים ימים יותר. אין כל תקוה לשוחח עם העלמה לנטרי לפני שתפליג."

"טוב ויפה, ריצ'ארד, נערי, " אמר אנתוני הזקן בעליצות. " אתה יכול לרוץ לך עכשיו למועדון שלך. אני שמח שלא מדובר בבעיית הימורים שהיא מטבעה קשה יותר לטיפול. אתה אומר שבכסף אי אפשר לקנות זמן? כמובן שאינך יכול להזמין את הנצח עטוף וארוז כמתנה אך אני ראיתי איך אבא זמן נחבל ומתעכב באופן רציני בעודו עובר מכופף במכרות הזהב והיהלומים..."

בערב ההוא באה הדודה אלן, עדינה, רגשנית וכורעת תחת עול העשירות, אצל האח אנתוני שעה שהיה קורא את עיתון הערב שלו, והחלה לשאת דברים על עצבותם של אוהבים צעירים.

"הוא סיפר לי את הסיפור כולו," פיהק האח אנתוני ואמר

"אמרתי לו שחשבון הבנק שלי עומד לשירותו. ואז הוא התחיל לבזות את הכסף . אמר שכסף לא יועיל. אמר שאפילו עשרה מיליון לא יזיזו את כללי החברה אפילו דקה אחת."

"הו, אנתוני," נאנחה הדודה אלן, "הלוואי ולא החזקת כל כך את הכסף. העושר אינו ולא כלום כשהדברים אמורים ברגש אמיתי. האהבה היא כל יכולה. לו רק הקדים לדבר ! היא לא הייתה יכולה להתעלם ממנו אבל עכשיו אני חוששת שכבר מאוחר מדי. לא תהיה לו הזדמנות לדברי אליה. כל הזהב שלך אינו יכול להביא אושר לבנך."

למחרת בשמונה בערב הגיעה הדודה אלן לביתו של אחיה. היא ניגשה לריצ'ארד והוציאה עבורו טבעת זהב פשוטה מתוך תיבה ישנה.
ענוד אותה הערב, יקירי," התחננה. "אמא שלך נתנה לי אותה. היא אמרה שהיא מביאה מזל באהבה. היא ביקשה אותי שאתן לך אותה כאשר תמצא את אהובת נפשך."

רוקוול הצעיר נטל את הטבעת בחרדת קודש וניסה אותה על הזרת שלו.

היא החליקה עד לאמצע ונעצרה. הוא הוריד אותה ושם אותה בכיס מעילו. אחר טלפן להזמין את מרכבתו.

"במהירות לתאטרון וולק, מהר ככל שתוכל !" , פקד על נהג המרכבה תוך שהוא משליך את מעילו על המתלה.

כמו בסופה דהרה המרכבה ברחוב הארבעים ושניים אל ברודוויי תוך שריצ'ארד מדרבן את הנהג להגיע בזמן להתכנסות שלפני תחילת ההצגה.

בפניה לרחוב שלושים וארבע סטתה המרכבה קלות, קיפצה על אבני השפה ומעילו של ריצ'ארד הושלך לפתע אל מחוץ לתא הנוסעים.

"עצור !" קרא ריצ'ארד לנהג. וירד במהירות להביא את מעילו שהושלך לאמצע הרחוב.
הוא מישש בחשש את כיס המעיל וגילה שהטבעת אינה שם. דקה שלמה חיפש וחיפש עד שנהג המרכבה איתר את הטבעת על אחת מאבני הרחוב ומסר לו אותה.

בתוך אותה דקה נעצר קרון משא עירוני ממש מול המרכבה.
הרכב ניסה לעבור שמאלה, אבל קרון אקספרס מהיר חסם את דרכו.
הוא ניסה לפנות ימינה ונאלץ לסגת אחורה מפני קרון רהיטים שלא היה צריך כלל להיות שם. ניסה אחורנית אבל נתקע בתוך ערבוביה סבוכה של כלי רכב וסוסים שהגיעו פתאום. המוני עגלות, מרכבות וכלי רכב החלו להצטבר בפקק ענקי. אירעה אחת מאותן חסימות רחוב הבולמות לפעמים לפתע פתאום את הסחר והתנועה בעיר הגדולה.

מאחת המרכבות שמאחוריהם יצאה עלמה צעירה ונאה ושאלה בהתעניינות "ריצ'ארד האם זה אתה שם ? מדוע אינכם ממשיכים ?"

ריצ'ארד התרומם, הטבעת בידו וגילה מולו את העלמה לנטרי שהייתה כמוהו בדרכה לתאטרון.
"צר לי מאוד," אמר ריצ'ארד חיוור ונרגש, "אבל נדמה כאילו אנו תקועים עד שיתירו את הסבך הזה. הייתה זו אשמתי. לולא נפלה לי הטבעת של אימי הרי היינו..."

"הראה לי את הטבעת ," אמרה העלמה לנטרי. "הואיל וממילא אין מה לעשות, לא אכפת לי.
בכלל ההצגה הזאת ממילא היא איוולת... ".

ריצ'ארד נטל את ידה של העלמה לנטרי והוביל אותה למרכבה. ושם סיפר לה שעה ארוכה אודות הטבעת וזיכרונותיו מאימו, תוך שהוא מתבל את דבריו בסיפורים משעשעים על אביו ומשפחתו.

אותו ערב בשעה 11 דפק מישהו דפיקה קלה על דלתו של אנתוני רוקוול.

"יבוא," צעק אנתוני, שהיה לבוש חלוק בית אדום, קורא בספר הרפתקאות של שודדי ים.

הנכנסת הייתה הדודה אלן, נרגשת כולה.

"הם קבעו להיפגש שוב מחר," אמרה חרש. "היא דוחה את נסיעתה לאירופה במספר ימים ! .
הם נפגשו במקרה בפקק הגדול שהיה בדרך לתיאטרון, שוחחו שעה ארוכה והוא גילה שגם היא מחבבת אותו חיבה רבה.
הו אנתוני אחי, לעולם אל תתפאר עוד בכוחו של הכסף. סמל קטן של אהבה אמיתית – טבעת קטנה שסימלה רגש אהבה שאין לו קץ ואין עמו חשבון- זה הדבר שבזכותו מצא ריצ'ארד שלנו את אושרו.
היא נפלה לרחוב , הוא יצא להביאה ועד שיכלו להמשיך באה החסימה.
הוא דיבר אל אהובתו וכבש את ליבה שם בעוד המרכבה תקועה לבלי מוצא. הכסף הוא כלום לעומת האהבה האמיתית, אנתוני."

"טוב ויפה," אמר אנתוני הזקן. "אני שמח שהבחור השיג מה שרצה. אמרתי לו שלא אחסוך בהוצאות בעניין אם—"

"אבל, אנתוני אחי, איזו תועלת היה הכסף שלך יכול להביא?"

"אחותי," אמר אנתוני רוקוול בקוצר רוח, "שודד הים שלי נמצא בצרה נוראה. הייתי רוצה שתניחי לי להמשיך בקריאת ספרי."

אמר ונפרדו לשלום.

כאן היה סיפור המעשה צריך להסתיים. רוצה הייתי בכך בכל לב. ממש כמו שאתם, קוראיו, הייתם רוצים בכך. אבל בחיפושנו אחר האמת חובה עלינו לרדת עד קרקעית הבאר.

למחרת היום בא אל ביתו של אנתוני רוקוול אדם בעל ידיים אדומות ועניבה כחולה מנוקדת, שהתקרא בשם קלי, ומיד נתקבל בספרייה.

"יפה," אמר אנתוני, שולח ידו אל פנקס ההמחאות שלו, "זאת הייתה בחישה נאה של סבון.
הבא נראה – היו לך 5000$ במזומנים לצורך העניין..."
"שילמתי עוד 300$ משלי, " אמר קלי. "הייתי מוכרח לעבור קצת מעל לאומדן. רכב המרכבה של בנך עשה את חלקו בעבור 10$. את קרונות האקספרס והמרכבות השגתי ברובם ב-5$ לאחד, אבל קרונות המשא וצמדי הסוסים העלו אותי עד 10$ לכל קרון. השוטרים עלו לי יותר מכולם – לשני הקצינים שילמתי 50$ וליתר 20$ כל אחד.
נכון שזה פעל נהדר, מר רוקוול ? וגם בלי שום חזרה בכלל ! הבחורים הגיעו בדיוק של שניה. עברו כמעט שעתיים עד שהיה אפשר להשחיל אפילו נחש דרך הסבך הזה."

"אלף ושלוש מאות – הרי לך, קלי," אמר אנתוני ותלש המחאה אחת. "האלף שלך, והשלוש מאות שחסרו לך. אתה אינך בז לכסף, מה, קלי ?"

"אני?" אמר קלי. "אני מסוגל לחסל את האיש שהמציא את העוני."

כשהיה קלי בפתח קרא אליו אנתוני.

"אתה לא הבחנת," אמר, "בשום מקום בתוך הסבך במין נער שמנמן עם כנפיים ובלי בגדים שיורה חיצים לכל צד, מה ?"

"לא," אמר קלי, תמה. "לא הבחנתי. אם הוא היה כמו שאתה אומר, אולי השוטרים תפסו אותו לפני שהגיע לידנו."

"חשבתי שהנבל הקטן לא יהיה בסביבה," צחקק אנתוני. "שלום לך, קלי."