פסח - מנהגי עדות

כולנו מסובין – מנהגי מספר עדות סביב שולחן סדר אחד

באתיופיה החג נקרא פאסיקה . בגלל הניתוק של קהילה זו משאר יהודי העולם החג נשאר בעל אופי מקראי. באתיופיה היו ספרי תורה אבל לא הגדה.

היו מקפידים על הימנעות מחמץ, את הקמח למצות טוחנים במקום ומכינים מיד. אי אפשר לשמור לאחר כך. בליל החג שוחטים קורבן וחייבים לאכול אותו תוך 3 שעות.

לאורך ימי החג מותר לשתות רק חלב שנחלב ברגע זה

את "ליל פסח" עושים לרוב אצל מאחד ממכובדי הכפר או ראש העדה (קייס)

ראשית מספרים אודות יציאת מצריים, לאחר מכן מתוך כבוד סועדים ראשית המבוגרים ולבסוף הצעירים יותר.

העדה המרוקאית -

"אצלנו מעבירים את קערת ליל הסדר מעל הראש של המסובים ושרים - בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא ענייא בני חורין..."

אצל הכורדים לא רק שמקיימים מנהג זה, אפילו מקפידים ושרים את כל השיר מעל כל ראש...זה מאוד ארוך כמו שאתם מתארים לעצמכם. לעיתים אוכלים אצלנו את האוכל באמצע הלילה בגלל כל המנהגים הארוכים. מזל לפחות שקריאת ההגדה נעשית כשאנו מסובין על מזרונים. חשוב להגיע עם סבלנות ולא רעבים לערב הזה" היא מוסיפה בחיוך

"מסובין" למי שלא יודע זה דווקא מנהג יווני שבמסגרתו מקיימים משתה של יין, שירים ואוכל תוך כדי שכיבה על ספות ומזרונים. הנוחות היא חשובה כי ליל סדר יכול לקחת גם לילה שלם אם מצב הרוח הוא טוב.

רינה מספרת על ליל הסדר הראשון שלה אצל משפחת בעלה -
אני תימנייה אסלית, באתי לליל הסדר הראשון שלי אצל משפחתו המרוקאית של בעלי.

כדי לפנק אותם הבאתי מאכל תימני מסורתי – פיתות מיוחדות לפסח.

איך שאני נכנסת לבית מתחילה המולה שלמה...לקח לי מספר דקות של מבוכה ואי נעימות להסביר להם שזה כשר ובסדר וגם מאוד טעים.

ככה זה – מנהגים שונים לעדות שונות ומה שיפה שכולנו לומדים אחד מהשני.

בתימן הייתה הגדה ורוב המנהגים די דומים אבל עדיין יש כמה מיוחדים. בתימן הילד הקטן היה מקריא בערבית את הקושיות ואם היה זוכר יפה את הכל היה מקבל כפרס ביצה עטופה בכרפס.
בתימן אין קערה לליל הסדר והמאכלים מונחים על השולחן,

היהודים בלוב שמים בקערת הסדר ביצים כמספר הנפשות בבית (ולאישה בהיריון שמים שתי ביצים)

בכורדיסטן האורח המכובד צריך לשמור על האפיקומן כדי שהילדים לא יגנבו אותו במהלך ליל הסדר,
אצל ההונגרים המבוגרים מנסים לגנוב בחזרה את האפיקומן מהילדים

מנהג מהעדה הסורית-

"כל אחד בתורו לפי הגיל מחזיק סדין שיש בתוכו מצות, והוא צריך להגיד: משאר אותן צרורות בשמלותן על שכמם ובני ישראל עשו כדבר משה.
ואז מתקיים טקס של שאלות ותשובות :

מניין אתה בא? הוא עונה- ממצריים.
ולאן אתה הולך? והוא עונה- לירושלים

ומה אתה נושא עמך ? והוא עונה – מצות

ואיך נדע שיהודי אתה ? והוא עונה – שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד.

והמבוגרים מזמינים אותו –שבו ותסעדו עימנו."

זהו גם מנהג של יהדות טורקיה-

"חלק ממשתתפי ליל הסדר לבושים בכותנות לבנות יוצאים החוצה לתהלוכה ודופקים בתריסים ובדלתות.

האנשים שנשארו בבית שואלים אותם את השאלה והאנשים שבחוץ עונים את התשובה.

בסוף מזמינים את אלו שבחוץ להיכנס לסעוד בתוך הבית.

מנהג אפגני-פרסי "טיפה כואב"-
"אצלנו בדיינו החל מהשורה התשיעית (אילו הביאנו את המן) מרביצים עם בצל ירוק כשמקריאים את הקטע דיינו, כמו שהמצרים היכו את העבדים העבריים. זה מאוד מצחיק"

אנו רואים שארץ ישראל היא עדיין סוג של כור היתוך שמחבר את כולם סביב אותו שולחן וסביב אותה ההגדה .לרוב זה חיובי. לצערנו לעיתים בתהליך הזה הולכות לאיבוד מסורות מאוד נחמדות ששווה לשמר.

יש מנהגים מאוד יפים שלעיתים מאבדים את הקשרם המקורי וחבל שכך.

הא לחמא עניא לדוגמא – קטע זה במיוחד נאמר בארמית וישנה סיבה טובה מאוד לכך:

בתקופה שבה חוברה ההגדה ,כנראה לפני כ-1500 שנה, עניי העם לא ידעו עברית אלא דווקא ארמית

ולפיכך היו פותחים את דלת הבית ומזמינים אותם בקול רם בארמית – זהו לחם העוני, כל הרוצה יבוא ויאכל !

אנו מאחלים חג שמח וכשר לכל בית ישראל. תחגגו , תיהנו ותקפידו לשמר את מנהגי העדה לדורות הבאים"