מוריד הגשם/ אהרון אלמוג
ב-1942 עשיתי עיגול ולא יצאתי ממנו
עד שלא ירדו גשמים.
אותו יום הוצפו בתים ושני אנשים כמעט טבעו.
באתי הביתה ואמרתי: זה אני
מוריד הגשם.
נתן לי אבי סטירת לחי ואמר: זה אני
מוריד הסטירה.
שבוע לאחר מכן עמדתי לשווא עד הצהריים.
באו יונים והגו עלי אהבה.
למחרת הלכתי לבית הספר כשאני מבקש
רעידת אדמה ומוכן להתפשר על ליקוי חמה,
באתי והנה השמש ניצב בשער ומסביב דממה.
לא מורים ולא חמורים, אמר השמש במן זמר והחל
רוקד עם המטאטא. שביתה.
בצהרי היום באתי הביתה ואמרתי: זה אני
מביא השביתה.
שאלני אבא: וכסף יכול אתה להביא?
עניתי שכוחי רק בדברים רוחניים.
אותו לילה שמעתי את אבי אומר לאמי:
בננו זה לא בדעתו.
ילד הייתי ולא ירדתי לסוף דבריו אך קסם המילים
שמור עימי עד היום הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה