השעה 08:00 . נגמרה ההשכמה ונגמרה ארוחת הבוקר.
הקבוצה צועדת כגוש אחד לכיוון בית ספר, מפספסת כגוש אחד את הפנייה ימינה
וממשיכה "בטעות" ,עדיין כגוש אחד (לכיוון הספסלים של הזולה).
אני מבינה שלפעמים קורות טעויות ניווט, אבל יום אחרי יום ?!
השעה 14:00 – נגמרו הלימודים.
כולם מסיימים לאכול צהריים, גראפס ולמיטה בצורה שכבתית אחידה ובתזמון אחיד ומדויק.
בבניין –דממת אלחוט כיאה לבית הבראה גריאטרי.
כל חברי הקבוצה בקוֹמה קבוצתית מחופרים עמוק בתוך השמיכה וישנים את שנת הצהריים.
האמת שיש הרבה דברים טובים יותר שיכולנו לעשות בזמן הזה –
לנקות את הבניין, ללמוד....אך נראה שיש תמימות דעים קבוצתית לגבי חשיבותה של שנת הצהריים .
ומי אני שאשבור את הסולידריות הקבוצתית ?
תורנות בניין – גם פה הרוטינה די קבועה-
אני מגיעה לחדר שתורו לשטוף את הבניין ומזכירה שצריך היום לנקות.
חברי החדר תמיד נכנסים להלם !
"איך יכול להיות שתורנו ? ניקינו לא מזמן , ממש לפני חודש...או חודשיים ..."
בהמשך יש עוד הרבה פעילויות, לימודים, מחשבים, משחקים ובלי לשים לב פתאום הגיע זמן כיבוי אורות...
כשמגיעים אצלנו לכיבוי אורות יש הרבה אקשן במועדון –
דיונים , התערבויות, בדיחות וצחוקים.. הקבוצה במיטבה...
את כל הרגעים האלו – המצחיקים, המרגיזים, הטובים והיפים אני נוצרת בליבי
כי הם הרגעים שמזכירים לי למה אני אוהבת כל אחד ואחד מהחניכים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה