ספרים שלמים יכולתי לכתוב על הקבוצה שלי בפנימייה...
יום אצלנו בקבוצה בדרך כלל מתחיל בהשכמה -
זה מתחיל במדריכה שמדליקה את האור.
מיד לאחר ה"בוקר טוב" , נפתח החלון ומתחילים סיפורי האימה והעדכונים :
"שמעתם על הפיגוע שהיה" , "שמעתם על השניים שנהרגו בלילה בתאונת דרכים"
"שמעתם שנבחר נשיא שחור בארה"ב ?" ...
האמת ששמענו - באמת כל הלילה ישבנו והקשבנו לחדשות...
ואז מתחיל השעון המנג'ס -
"קדימה.. עוד מעט שבע וארבעים" (עוד ארבעים דקות..)
"אני חוזרת עוד 5 דקות".. "הנה חזרתי"
ואז יוצאת.. וכמובן משאירה את הדלת פתוחה.
כל אחד מגיב אחרת להשכמה -
יש את זאת שמתעצבנת - "נו מה זה !!!@!!"
יש כאלו שמנהלים שיחות שלמות עם המדריכה תוך כדי שינה
יש את זה - שלוקח לו רבע שעה רק לפתוח את העיניים
יש את ההוא שמתמחה בפיסול שיינתי -
כל בוקר תמצאו אותו בתנוחה בלתי אפשרית אחרת
את המדריכה זה לא שובר.. ההשכמה חייבת להימשך.
באחד החדרים מתבררת לה תמונת מצב קשה -
מסתבר שאחד החניכים הוריד בלילה את הגרביים ושם אותן על החלון.
האפקט החיובי של זה היה שגם את היתושים הריח הבריח
אך לעומת זאת בגלל הרדיואקטיביות לשני חניכים בחדר צמח זנב.
גם בחדר הבא המצב לא פשוט -
מעבר לנטיפי הקרח שצמחו על המזגן
מזהה המדריכה חניך רועד מקור ופתיתי שלג על גבותיו .
הוא מחולץ במהרה ובסופו של דבר ההשכמה עוברת בשלום וכולם הולכים לארוחת בוקר.
עכשיו קחו בחשבון שכל הבלאגן הזה הוא רק ההתחלה של ההתחלה של היום
ואז תבינו כמה ספרים יכולתי לכתוב רק על יום אחד עם הקבוצה שלי בפנימייה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה