חוטב עצים כרת יום אחד עצים על שפת הנהר, לפתע נפל הגרזן למים, והחוטב החל בוכה בכי מר.
אל הנהר הסתקרן לדעת מי בוכה כל כך לידו, עלה מעלה ושאל לפשר הבכי,
החוטב הסביר לו שנפל הגרזן המשמש אותו למחייתו.
חזר האל לנהר והוציא גרזן מזהב ויהלומים, ושאל את החוטב, "האם הגרזן הזה שלך?"
ענה החוטב, "לא…"
אל הנהר נכנס בשנית ויצא ממנו כשהוא אוחז בגרזן מכסף.
"האם זה הגרזן שלך?", שאל.
"לא", ענה לו החוטב.
אל הנהר נכנס בשלישית ויצא עם גרזן מברזל ושאל, "האם זה הגרזן שלך?"
"כן!", ענה לו החוטב בשמחה.
אל הנהר היה כל כך מרוצה שמצא אדם ישר, עד כי נתן לו במתנה את כל שלושת הגרזנים, חוטב העצים הלך לביתו כשהוא שמח וטוב לבב.
עד פה הסיפור עם מוסר ההשכל הראשון...
אשתו של החוטב הייתה תאבת הבצע, רעה ומכוערת.
היא שמעה את הסיפור ודרשה מבעלה שכבר ביום המחרת ילכו שניהם לנהר עם חפץ גדול יותר ויעשו את אותו הדבר שוב.
וכך - הלכו חוטב העצים ואשתו אל הנהר, ועמדו על גדת הנהר על מנת להשליך פנימה את תנור העצים הגדול שלהם כשלפתע מעדה האישה וצללה למים.
שוב חוטב העצים החל לבכות, ושוב הגיע אל הנהר ושאל אותו לפשר הבכי.
"אשתי נפלה למים!", ענה לו החוטב בבכי.
אל הנהר נכנס למים ויוצא עם אישה צנועה, טובה ויפת מראה.
"האם זו אשתך?", שאל.
"כן!", ענה לו החוטב.
"שיקרת לי", צעק אל הנהר, כשהוא רותח מזעם.
"תבין", ענה לו החוטב, "יש פה אי הבנה.
אם הייתי אומר לא,
היית יוצא עם אישה נוספת, ואם הייתי אומר שוב לא , היית יוצא לבסוף עם אשתי,
ואז היית נותן לי את כל השלוש.
תבין, אני אדם עני, אני לא מסוגל לפרנס שלוש נשים, לכן אמרתי ישר כן …
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה