איש אחד היה זקוק לחוטב עצים.
הוא הלך לשוק העבודה ושם הציגו בפניו
מספר חוטבי עצים את יכולתם ומיומנותם.
רב חטבי העצים חטבו בין חמישים לשמונים עצים לשעה,
אך חוטב אחד חטב מאה עצים בשעה.
האיש כמובן בחר בחוטב היעיל ביותר.
ואומנם בחודש הראשון חטב חוטב העצים בחריצות רבה
מאה עצים בשעה ולעיתים אף יותר.
לאחר כחמישה חודשים ראה האיש
שחוטב העצים חוטב שמונים עצים בשעה.
לאחר כחודש נוסף חטב האיש שישים עצים בשעה.
לאחר כחודש נוסף חטב האיש שישים עצים בשעה.
האיש עקב אחרי עבודתו של החוטב וראה כי החוטב חרוץ ביותר,
עובד שעות רבות ואפילו מוסיף שעות עבודה ומקצר את ההפסקות,
אך עדיין כל חודש תפוקתו הלכה וירדה.
בתום שנה ראה שחוטב העצים חוטב רק כחמישים עצים בשעה.
ניגש המעסיק אל חוטב העצים ואמר לו:
"אני בחרתי בך כיוון שחטבת הכי מהר מכולם -מאה עצים בשעה,
ועכשיו אני רואה שאתה חוטב רק חמישים עצים בשעה.
אין לי טענות אליך כי אני רואה שאתה משקיע מאוד וחרוץ
וממש לא נעים לי להעיר לך,אבל אני לא מבין מה קורה כאן".
ענה חוטב העצים:
"אני עובד כל כך קשה ומשקיע את כל זמני בחטיבת עצים,
עד שאין לי זמן ואינני מתפנה להשחיז את הגרזן...."
ואם כל אחד היה חושב על זה, כנראה שהוא מבין על עצמו ועל חייו משהו...
השבמחק