מטרת הפעילות :
החניכים יחשפו ויציינו את הקשיים השונים בפניהם עמדו חניכי עליית הנוער
ציוד נדרש :
למשחק הפתיחה – 4 שולחנות +4 חבילות קלפים (אפשר להדפיס את הקלפים שבנספח)
לפעילות הדיון - חדר נפרד בסמוך למועדון בו ניתן לקיים דיון של כ-12 חניכים
קטעי מקורות מודפסים (המופיעים כנספחים לפעילות זו)
הערות :
לקבוצות חדשות ולבני נוער צעירים אנו מציעים לעשות שינויים במתווה הפעילות , לקצר אותה ולשנות את המשימה של ניתוח טקסטים כך שתהיה קצרה וממוקדת יותר.
חלק א – משחק קלפים "דינג דונג" בתתי קבוצות (15 דקות)
חלקו את הקבוצה ל-4 קבוצות (מומלץ כי לא יהיו יותר משישה ילדים בקבוצה)
לכל קבוצה יש חבילת קלפים ומפעיל משחק שתודרך מראש (ובנפרד משאר המפעילים)
כל קבוצה תקיים סבב 1 של המשחק. אחרי 2 דקות יסתיים הסבב ובסופו יוכרז בכל קבוצה המנצח.
כל מי שניצח "יעשה הגירה" ויעבור לקבוצה אחרת.
כל קבוצה תקיים סבב 2 של המשחק. אחרי 2 דקות יסתיים הסבב ובסופו יוכרז בכל קבוצה המנצח.
כל מי שניצח "יעשה הגירה" ויעבור לקבוצה אחרת.
כל קבוצה תקיים סבב 3 של המשחק. אחרי 2 דקות יסתיים הסבב ובסופו יוכרז בכל קבוצה המנצח.
כל מי שניצח "יעשה הגירה" ויעבור לקבוצה אחרת.
נתכנס שוב במליאה ונקיים דיון על המשחק.
שאלות לדיון במליאה :
1. נשאל את המנצחים של סבב 1 כיצד הרגישו בקבוצה המקורית שלהם וכיצד הרגישו בקבוצה החדשה שלהם.
2. מה השתנה בסבב השני לעומת הסבב הראשון ? (אולי התחשבו ב"עולים החדשים" והקריאו שוב את ההוראות)
3. כיצד המנצחים של סבב 2 הרגישו בקבוצתם החדשה ?
חלק ב – דיון בשתי קבוצות נפרדות (20 דקות)
במשחק הפתיחה החניכים התערבבו. נקפיד להשאיר אותם מעורבבים.
קבוצות א+ב יישארו במועדון וקבוצות ב+ד ייצאו לחדר נפרד.
שתי הקבוצות יקבלו טקסטים לקריאה ודף משימה.
לא נחשוף בפני החניכים שמדובר בקטעי טקסטים שונים ! :
הקבוצה שבמועדון תקבל טקסטים של נוער עולה מקום המדינה .
הקבוצה שבחדר הסמוך תקבל טקסטים של נוער פנימייה מהשנים האחרונות.
כל חניך בקבוצה צריך למלא דף משימה ולשמור את הדף לדיון של כל הקבוצה בהמשך.
חלק ג – דיון של כולם במועדון בשיטת הקרוסלה (20 דקות)
נסדר את המועדון בצורה המתאימה לדיון קרוסלה –
12 כיסאות במעגל הפנימי עבור החניכים שהיו במועדון.
מולם 12 כיסאות במעגל החיצוני עבור החניכים שהיו בחדר הנפרד
(יוצא לנו למעשה 12 זוגות של כיסאות)
כל זוג יקיים דיון על שאלה שיציג המנחה.
בתום הזמן המוקצב לדיון (כדקה) יזוזו חניכי המעגל הפנימי כיסא אחד ימינה וחניכי המעגל החיצוני כיסא אחד שמאלה.
שאלה 1 לדיון –
האם לדעתך המשפט שבחר בן זוגך הוא "עוצמתי" יותר ממה שבחרת אתה?
(קרוסלה זזה)
שאלה 2 לדיון –
האם הקשיים שנתקלתם בהם בקטעי הקריאה הם קשיים שניתן להתגבר עליהם בקלות ?
(קרוסלה זזה)
שאלה 3 לדיון –
חלק ד – מסקנות וסיכום (15 דקות)
נשמע את הממצאים של כל הזוגות.
נחשוף בפניהם שכל קבוצה קיבלה טקסטים שונים –
הקבוצה במועדון דנה למעשה בנוער עולה בתקופת קום המדינה
הקבוצה מחוץ למועדון דנה בנוער פנימיות בתקופה האחרונה.
נדבר על הקשיים, היתרונות, הדומה והשונה.
נקשור כל זאת במשחק הפתיחה – על הקשיים של מי שעוזב משפחה וחברה מסויימת להיקלט בחברה חדשה
נחזק כמה חשוב שאנו נדע להקל על אנשים ששונים מאיתנו ומנסים להכנס לתוך החברה שלנו.
המלצה לסיום – בתיאום טכנולוגי מראש (אינטרנט, מחשב נייד וכו'...) לקיים שיחת וידאו עם בן משפחה של אחד החניכים.
נציג בפניו את ממצאי הפעילות ונשאל לדעתו.
בפעילות נפרדת ניתן לקיים תחרות טריוויה עם סמארטפונים על עליות לארץ ישראל
החודש נקיים גם תחרות טריוויה מקוונת ארצית בנושא עליית הנוער
נספח א - "דינג דונג - כללים חברתיים" (משחק קלפים)
הוראות למשחק הקלפים "דינג דונג" – קבוצה א'
לפניכם חבילת קלפים.
אחד מחברי הקבוצה תודרך מראש כמפעיל המשחק.
ערבבו את החבילה והניחו את הקלפים ברשותו של מפעיל המשחק.
מפעיל המשחק שולף ומציג כל פעם קלף במרכז השולחן.
השחקן שמצליח להפעיל ראשון את הכלל הקשור לקלף מקבל אותו.
מנצח מי שברשותו מירב הקלפים בסיום המשחק.
הכללים:
אם יוצא מספר זוגי עליכם להרים את 2 הידיים מעלה מעל הראש
אם יוצא מספר אי זוגי עליכם לכסות את עיניכם עם הידיים
אם יוצא אס עליכם להכריז – "דינג דונג"
אם יוצא מלך עליכם להכריז – "סיסי"
אם יוצאת מלכה עליכם להכריז – "יופי"
אם יוצא נסיך עליכם להכריז – "אוי לא"
כל מי שהתבלבל צריך לתת למנהל המשחק קלף כקנס
הוראות למשחק הקלפים "דינג דונג" – קבוצה ב'
לפניכם חבילת קלפים.
אחד מחברי הקבוצה תודרך מראש כמפעיל המשחק.
ערבבו את החבילה והניחו את הקלפים ברשותו של מפעיל המשחק.
מפעיל המשחק שולף ומציג כל פעם קלף במרכז השולחן.
השחקן שמצליח להפעיל ראשון את הכלל הקשור לקלף מקבל אותו.
מנצח מי שברשותו מירב הקלפים בסיום המשחק.
הכללים:
אם יוצא מספר זוגי עליכם להכריז – "דינג דונג"
אם יוצא מספר אי זוגי עליכם לכסות את עיניכם עם הידיים
אם יוצא אס עליכם להרים את 2 הידיים מעלה מעל הראש
אם יוצא מלך עליכם להכריז – "סיסי"
אם יוצאת מלכה עליכם להכריז – "אוי לא"
אם יוצא נסיך עליכם להכריז – "יופי"
כל מי שהתבלבל צריך לתת למנהל המשחק קלף כקנס
הוראות למשחק הקלפים "דינג דונג " – קבוצה ג'
לפניכם חבילת קלפים.
אחד מחברי הקבוצה תודרך מראש כמפעיל המשחק.
ערבבו את החבילה והניחו את הקלפים ברשותו של מפעיל המשחק.
מפעיל המשחק שולף ומציג כל פעם קלף במרכז השולחן.
השחקן שמצליח להפעיל ראשון את הכלל הקשור לקלף מקבל אותו.
מנצח מי שברשותו מירב הקלפים בסיום המשחק.
הכללים:
אם יוצא מספר זוגי עליכם להכריז – "סיסי"
אם יוצא מספר אי זוגי עליכם להכריז – "אוי לא"
אם יוצא אס עליכם להרים את 2 הידיים מעלה מעל הראש
אם יוצא מלך עליכם להכריז – "יופי"
אם יוצאת מלכה עליכם לכסות את עיניכם עם הידיים
אם יוצא נסיך עליכם להכריז – "דינג דונג"
כל מי שהתבלבל צריך לתת למנהל המשחק קלף כקנס
הוראות למשחק הקלפים "דינג דונג" – קבוצה ד'
לפניכם חבילת קלפים.
אחד מחברי הקבוצה תודרך מראש כמפעיל המשחק.
ערבבו את החבילה והניחו את הקלפים ברשותו של מפעיל המשחק.
מפעיל המשחק שולף ומציג כל פעם קלף במרכז השולחן.
השחקן שמצליח להפעיל ראשון את הכלל הקשור לקלף מקבל אותו.
מנצח מי שברשותו מירב הקלפים בסיום המשחק.
הכללים:
אם יוצא מספר זוגי עליכם להכריז – "יופי"
אם יוצא מספר אי זוגי עליכם להרים את 2 הידיים מעלה מעל הראש
אם יוצא אס עליכם להכריז – "אוי לא"
אם יוצא מלך עליכם להכריז – "סיסי"
אם יוצאת מלכה עליכם לכסות את עיניכם עם הידיים
אם יוצא נסיך עליכם להכריז – "דינג דונג"
כל מי שהתבלבל צריך לתת למנהל המשחק קלף כקנס
נספח ב –
דף משימה – קבוצה : מועדון / מחוץ למועדון שם החניך/ה : ________
קראו את קטעי המכתבים והכתבות וענו על השאלות הבאות
כל חניך צריך לכתוב בדף שלו את התשובות. אפשר שהתשובות של הקבוצה יהיו זהות
א. מה המשפט הכי עוצמתי שנתקלתם בו בקטעים הללו ? מדוע ?
___________________________________________________________
ב. מהם הקשייםשבני הנוער נתקלו בהם ?
__________________________________________
__________________________________________
__________________________________________
ג. מהן הסיבותשבגללן עזבו בני הנוער הללו את משפחתם
__________________________________________
__________________________________________
__________________________________________
ד. האם לדעתכם היה עדיף לבני הנוער להישאר עם משפחתם ?
___________________________________________________________
___________________________________________________________
ה. עם מה הסכמתם בקטעי הקריאה ועם מה לא ?
___________________________________________________________
___________________________________________________________
נספח ג : טקסטים לניתוח :
"קבוצת מועדון", זכרונות ומכתבים של נוער עולה
עליית ילדי מרוקו / בן סימון, ימין ואקנין
בן סימון – "הכעס שנצבר בתוכי הרחיק אותי מבני משפחתי. הריחוק מהורי ששהו עדיין במרוקו נטע בתוכי תחושה הולכת וגוברת של זעם. ]…[ לא פעם הרגשתי שאחי ואני הופקרנו בידי הורי ושילמנו על כך מחיר כבד....הריחוק והניתוק יצרו סוג של יתמות".
שאלת הפרדת ילדים מהוריהם צצה במבצע שהפעיל המוסד: ילדים בני שבע עד 17 נלקחו ממשפחותיהם והועברו לז'נבה ב-1961. אחרי חודש הם הוטסו למחנות עליית הנוער בישראל, וחולקו למוסדות.
ימין ואקנין: "אמא היתה צריכה להחליט מתוך התשעה מי יעלה )קולו נשנק, הוא מנסה להסוות את דמעותיו( אני כל החיים ניסיתי להיכנס לראש של אמא שלי ולא העזתי לשאול אותה. פחדתי שמא תגיד היית כזה פרא ולכן נתתי אותך. כל החיים הסיפור הזה מטרטר אותי. מדוע מתוך התשעה אמא שלי אמרה, אתה, אתה ואתה תעלו ]…[ עלי זה השפיע הכי הרבה. כשהיינו באונייה, אחותי מספרת לי שרציתי לקפוץ למים כדי לחזור לאמא. היה לי קשה מאוד לשאת את העניין הזה. אני ילד. אני לא אמרתי שאני רוצה לעלות לארץ ישראל"
עליית ילדי הודו / משה פלבר
אחרי קליטתה של עליית ההמונים בשנות ה–50 , מצב המשק הישראלי איפשר לקלוט רק משפחות עולים שיש בהן לפחות מפרנס אחד.
תמיד השתרך מחוץ למשרד הסוכנות תור של מבקשים לעלות.
זאת, בשל שאיפתם של יהודי הודו להיטיב את תנאי מחייתם וחייהם.
כל הנערים והנערות שעלו במסגרת "עליית הנוער" נדרשו להוכיח עמידה ברמת לימודים שתאפשר קליטה בפנימיות. הרוב הגדול היו ילדים למשפחות קשות יום, שהעלאתן סורבה מהעדר מפרנס, וראו פתרון בשליחת נער ארצה, בהבנה שברגע שהלה יתבגר ייחשב כתומך־מפרנס למשפחתו ויאפשר את עלייתה.
זאת, בשל שאיפתם של יהודי הודו להיטיב את תנאי מחייתם וחייהם.
כל הנערים והנערות שעלו במסגרת "עליית הנוער" נדרשו להוכיח עמידה ברמת לימודים שתאפשר קליטה בפנימיות. הרוב הגדול היו ילדים למשפחות קשות יום, שהעלאתן סורבה מהעדר מפרנס, וראו פתרון בשליחת נער ארצה, בהבנה שברגע שהלה יתבגר ייחשב כתומך־מפרנס למשפחתו ויאפשר את עלייתה.
במשך השנים לא שמעתי מבוגרים, שעלו מהודו כילדים בודדים, אפילו רמז לטראומה בעת קליטתם.
קליטת עלייה /מרדכי טקו, מנהל כפר נוער
במרץ 1970 קלטנו כשלושים תלמידים עולים ממגוון ארצות: ארה"ב, רוסיה, קנדה, איראן ועוד.
היה צריך לקלוט אותם בתנאים שהיו לנו אז, וגם החלה העלייה של שנות ה- 70 מרוסיה, והיו צריכים ללמוד באולפן, שם למדו עד סוף השנה ובשנה לאחר מכן השתלבו בכיתות.
בשנת 1973 קלטנו קבוצת ילדים מארצות הברית בכיתה י', ללא ההורים, לפני מלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1992 התגייסנו לקליטת עלייה מיוגוסלביה בעקבות המלחמה שפרצה שם.
היה זה יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
נסענו לשדה התעופה לקבל אותם, וזה היה מעמד מרגש. לילדים אמרו שהם מגיעים כתיירים עד שתשקוט ארצם מהמלחמה.
כשהגיעו הם הרגישו אבודים. מבחינתם הם נתלשו ממולדתם, והייתה התמרדות אצלם.
בהתחלה, הם לא קיבלו זאת, ולא הבינו מה קורה. חמור מכך, בגלל המלחמה לא היה אפשרי ליצור קשר עם משפחותיהם. הילדים נבהלו, הרגישו חסרי אונים ותלושים.
התחלנו ללמד אותם באולפן לעברית.
כשהעיתונות פרסמה את דבר קליטת העולים, כל אחד שהיה לו קשר עם יוגוסלביה התגייס לתרום...התגייסות מרגשת ומזילה דמעות.
הם היו תלמידים מצוינים, ורבים מהם נשארו בארץ. הם העשירו את הכפר בתחומים מגוונים כמו מוסיקה, ספורט ועוד.
ניסים זווילי
ניסים הגיע לכפר הנוער בשנת 1956 בהיותו בן ,14 כשנתיים לאחר שעלה לארץ עם הוריו מתוניס.
עליית הנוער ריכזה בפנימיות ילדים מרחבי הארץ שליד ביתם לא היו בתי ספר
או שהיו כאלו שלא התאימו להם. לכן הכיתה שלנו הייתה מאוד הטרוגנית.
היו בה ילדי שכונות, ילדי צפון תל אביב, ילדי מושבים ועוד.
צריך לזכור באיזה מצב הגעתי לארץ, הייתי עולה חדש, למדתי בתוניס בית ספר צרפתי
בכפר דייגים קטן בחלק מהמקצועות הייתי ברמה גבוהה מהממוצע
בארץ ובחלק הייתי פשוט גרוע. בתור ילד שהגיע מתוניס, ידעתי צרפתית,אנגלית ולטינית.
למדתי בבית ספר צרפתי שהיה שונה לגמרי מבית ספר שלימד חקלאות, גידול בקר ועוד.
אני יכול לומר שהמגע הראשון היה קוצני. אך תוך חודשים מספר הסתגלתי.
דבר נוסף שהיה שונה הוא שהיינו בנים ובנות ביחד, לא באותם המגורים, אך באותה מסגרת.
מגיל 14 לחיות בלי ההורים עם בנות ביחד, אותן כיתות, אותן תורנויות. משמעת בתחום העבודה והלימודים.
בחלק מהעבודות היינו בלי מבוגר וזה חינך לאחריות, לעבודה ולהדדיות.
בכפר הנוער התחזק אצלי הקשר כעולה כלפי המדינה והארץ.
ממכתביה של חנה סנש, 1943
גיורא יקירי,
גיורא יקירי,
את בית הספר אני שונאת ממש כבר ומחכה בכיליון עיניים לצאת מפה[…]
לא קיים סוג עבודה שאסרב לבצעה. ניסיתי הכל, משטיפת רצפות עד עיסוק בזבל ולא אונה לי כל רע. הגיע הזמן שסידור העבודה ינווט אותי למקצוע שלי, ומרגיז אותי שעד כה זה לא קרה. בכלל, בית הספר מתעלם מהרבה מאוד דברים חשובים. המקום הוא מעין חווה של עלמות קשישות. גם אותנו רוצים לחנך בדרך זו, אך זה לא הולך להם בקלות[…]
בינתיים אני עובדת ברפת, אבל זה די נמאס עלי, כיוון שרק לנקות את הפרות ואת הרפת אין לי חשק גדול. הייתי רוצה ללמוד לחלוב... בשבוע שעבר חלבתי פרה בסתר... זה בלתי נתפש, שאחרי שנתיים של לימודי חקלאות, אדם לא ידע לחלוב[…]
קשה לי וכה בודדה אני. לו היה לי מישהו שיכולתי לדבר איתו בגלוי ובפשטות, אילולא היה כל המשא רובץ עליי בלבד, אילו יכולתי לדבר אתך... אם יש מישהו שמסוגל להבין אותי – הרי זה אתה. אמנם, מי יודע... שש שנים – זמן כה ארוך. אך די לי על עצמי – אולי יותר מדי.
רוצה אני לומר לך מלים מספר על המולדת החדשה, על החיים החדשים – כפי שאני רואה אותם. אין כוונתי להשפיע עליך. בעיניך תראה מה היא הארץ. אני רוצה לתאר, כיצד אני רואה אותה.
לראשונה – אני אוהבת אותה. אני אוהבת אותה. אני אוהבת את נופיה הרבים, את האקלים המגוון, את שלל צבעי חייה; אוהבת בה את החדש והעתיק, אוהבת אותה, כי שלנו היא! לא, עדיין לא שלנו. אך לעצמנו ובמעמקי ישותנו נחוש כי שלנו היא.
שנית – מוקירה אותה. לא את הכול. אך מכבדת ומוקירה את האנשים המאמינים במשהו, הנכונים בשם היקר להם להילחם במציאות היומיומית; מכבדת את אלה החיים את חייהם לא רק בעד רגע אחד, בעד לירָה אחת. ופה ישנם כאלה יותר מאשר בכל מקום אחר […]
ואם בכל זאת אחרת יהיה – באהבה ללא גבול.
נוער עולה ללא הורים / מחנכת בפרוייקט נעל"ה
אחד המפעלים לקליטת עלייה הינו קליטת נוער עולה ללא הורים מברית המועצות לשעבר.
המטרה הייתה: הילדים ילמדו בישראל ובעקבותיהם יעלו גם ההורים.
עבודה זו הייתה אתגר לימודי ונפשי לשני הצדדים, ניתקו את הילדים מהסביבה הטבעית שלהם ומההורים שזהו דבר כבד מאוד בפני עצמו.
הנערים הללו הגיעו לכפר שאינו דובר רוסית. אבל דאגו שלכל קבוצה יהיה מדריך או מדריכה דוברי רוסית.
היכולת הלימודית שלהם הייתה מצוינת, והייתה משמעת כשמורה נכנס לכיתה יש למידה, אין התחכמויות או הפרעות.
זה אינו לחם חוקם. אם פטפטו קצת וביקשתי שקט - מיד השתרר שקט, גן עדן.
הם היו תלמידים שבאו עם רקע לימודי חזק, רוב כיתות - 4ה ,5יחידות מתמטיקה,
פיזיקה אוישו על ידיהם. וגם כיתות המחשבים.
ראיתי כמה לקבוצה הזו היה חשוב ללמוד ולהצליח. הייתה אווירת לימודים
בכיתה וזו לא הייתה בושה להיות תלמיד טוב. תוך זמן לא רב הם שלטו בשפה העברית והתקשורת נהייתה קלה יותר.
נקודה נוספת מיוחדת לזכותם היא הפתיחות ללמוד שיעורי תנ"ך ושיעורי היסטוריה.
הם לא הכירו את ההיסטוריה ארוכת השנים של העם היהודי, לא למדו זאת וזו פעם ראשונה שבכלל נחשפו לנושא.
כמובן, לא תמיד היה הכול ורוד והיו גם חיכוכי הסתגלות.
רוב הילדים הגיעו מאוקראינה וקשיי ההסתגלות התבטאו גם בנושאים הקולינריים.
בארוחת בוקר, למשל, הם היו רגילים לבשר ותפוחי אדמה ואצלנו הארוחה מורכבת בעיקר מגבינות, ביצים וירקות. הם לא הבינו איך לא מגישים את המאכלים הכבדים להם הורגלו .
לציון סוף שנה אזרחית ותחילתה של חדשה, הם רצו לחגוג כמסורת החגיגות שלהם אך אנו לא נתנו אישור.
השיקולים היו מגוונים, ביניהם כי זה אינו חג יהודי וכן כי למחרת יש יום לימודים. בנוסף, מנהגי החג בגולה לא באו בהלימה עם הנורמות בארץ מבחינת שתיית אלכוהול.
בסוף הייתה פשרה של שני הצדדים, אנו נבוא אליהם באותו ערב ונחגוג יחד עמם אך ללא אלכוהול חופשי כפי שהיו רגילים בבית ילדותם.
בשנה הראשונה של פרויקט נעלה הם היו בעיקר עם עצמם, בשל קשיי שפה ותרבות. כמו כן חשדנות הדדית בין הישראלים לבין העולים.
אך לאט לאט עם הזמן נולדה הפתיחות והחלו התחברויות עם הישראלים.
מכתב תודה של נטלי בלשה (קרבצ'נקו) -בוגרת נעל"ה א'
אנחנו בוגרי נעל"ה א' מסתכלים לאחור בפרספקטיבה היסטורית, כאשר בינינו לבין הנעל"ה האחרון חוצצות כמעט שנות דור. לפרספקטיבה של השנים התווספה לרובנו פרספקטיבה של מקומות בעולם שבהם הספקנו לבקר. ביקורים אלו מצליחים לעתים להכניס אותנו לפרופורציה לגבי המקום שבו אנו חיים ולהבין יותר ויותר את המפעל העצום אשר נבנה וממשיך להיבנות כאן. כמעט מחצית חיינו אנחנו בישראל, נקודה קטנה על מפת העולם שהפכה להיות בית חם ואוהב שבו מצאנו את אהבותינו ואת חברינו. חלקנו גם קברנו את יקירינו; בית יהודי לתפארת שבו תמיד נתווכח על כיוון ההפלגה ועל זהות הנווטים בים הסוער של חיי היום-יום ותמיד; נמשיך לבקר את השלטון ואת המציאות; אך בו בזמן תמיד נקשיב לפעימות הלב ההולכות ומתחזקות כאשר חוצים במטוס את הים התיכון לפני הנחיתה בדרך הביתה.
עם זאת מולדתנו הראשונה ובית הורינו ממשיכים ללוות את צעדינו, כפי שכתבה לאה גולדברג בשירה 'שורשינו בשני נופים': אולי רק ציפורי מסע יודעות / כשהן תלויות בין ארץ ושמים / את זה הכאב של שתי המולדות.
עם שורשים שם וגזע כאן אנו יצירים של שתי תרבויות, שתי מולדות ושני עולמות הרחוקים כל כך אחד מהשני ואשר שילבום מעשיר את חיינו ומרחיב את עולמנו. אולי התמזל מזלנו שעלינו לארץ בגיל שבו אנו יכולים ליהנות משני העולמות במידה שווה.
אבא איים לקפוץ מהגג / סמדר אהרוני (אהרון)
שכנוע המשפחות לשלוח את ילדיהם למסגרת מחוץ לבית לא היה דבר קל.
מאות משפחות מהעדה התימנית איבדו את ילדיהם בדרך לארץ או בעת קליטתם בה.
הסיפורים על חטיפת ילדי תימן והעברתם לתרבות "אשכנזית" שאינה מקובלת
עליהם גרמו לחשש להפקיד את ילדיהם בידי מוסדות המדינה.
בנוסף, רוב המשפחות יוצאי עדות המזרח שמרו על אורח חיים דתי קפדני ושליחת
ילדיהם למוסד ובפרט לא דתי, היווה גורם להתנגדותם של ההורים לקחת את ילדיהם מהם.
בשנת 1953 הובאתי ללמוד בפנימייה כאשר הייתי בת 11 שנים.
המצב בפנימייה היה לרוב הרבה טוב יותר מאשר בבית מבחינה כלכלית, חברתית וחינוכית, אם כי הניתוק בין הילדים והמשפחה מבחינה פסיכולוגית ותרבותית נמצא שגרם נזק לילדים ורופף את הקשר החשוב עם המשפחה.
למרות זאת, נערים ונערות רבים שהתחנכו בפנימיות שבו ליישובם והפכו להיות מנהיגים ואזרחים למופת.
בפנימייה אהבתי ללמוד, אהבתי לקרוא ספרים רבים, את הפעילויות התרבותיות העשירות שבהם השתתפתי כגון בספורט, תיאטרון, מקהלה ומחול.
את החקלאות לא אהבתי, ובעיקר את השעות הארוכות שבילינו בשמש, בלול או ברפת.
למרות שהייתי קטנה וצנומה, השתתפתי בהצלחה בתחרויות הספורט במוסד ובתחרויות הארציות נגד מוסדות אחרים של עליית הנוער.
בתחרות ארצית סופית הזכורה לי ביותר במשחק מחניים, נותרתי לבדי במגרש
עם 6 שחקניות במגרש היריבה עיינות - אותם לבסוף ניצחתי עבור קבוצתי לבדי.
חלף כחודש או חודשיים מאז הגיעי לנחלת יהודה. יום אחד באמצע יום הלימודים
קראו לי לשער הכניסה ואמרו שאבי ואימי באו לקחת אותי בחזרה הביתה.
אבי אמר שהחזרתי הביתה היא למען המשפחה, ברחתי כל עוד נפשי בי ונחבאתי שלא ימצאוני.
מרוב צער וחוסר יכולת לשכנע אותי לשוב הביתה, אבי "קרע עלי" את ציציותיו לפני כל הנוכחים כמי שאומר "אני לא קיימת עבורו יותר".
בייאושו, הוא אף איים לעלות לגג הבניין ולקפוץ אם לא ישיבו אותי הביתה.
נספח ד – טקסטים לניתוח :
"קבוצה מחוץ למועדון", זכרונות ומכתבים של חניכי פנימיות
פאינה יעקובלב לרנר:
במבט לאחור אני יכולה לומר היום שהדבר הטוב ביותר שעשיתי היה לבקש
מאימא ללכת לפנימייה. המקום היווה חממה להתבגר בה, מלהיות עצמאי, אחראי לעצמך. לדעת שאם תעבוד תצליח ותכין עצמך לחיים הבוגרים
זכרונות של חניכי פנימייה מהיום הראשון
בכיתה ז באתי עם אמא שלי ואותי.
חשבתי שאני האתיופי היחידי בקבוצה עד שראיתי את אילק )חיים .ז(
הגעתי לכפר עם ההורים שלי שליוו אותי ואחר כך הלכו.
הייתי בבאסה כי בהתחלה לא רציתי להיות בפנימייה רחוק מההורים. נאור .מ
באתי עם אמא ואבא שלי.
בכיתי מלא ולא רציתי להיפרד מהם. גם בלילות הראשונים היה לי קשה לישון. לינוי . מ
איך זה לדעתי לגדול בפנימייה
פנימייה זה לא קל- קשה כי אתה רחוק מהמשפחה, ואתה פוגש אותם כל שבועיים.
וגם נותנים לך לנקות ולעשות עבודות משק.
אבל תמיד יש את הבית ספר שנותן הרגשה של כיף, והצוות מורים מצויין, וככה אתה עושה בגרות מלאה ועוזרים לך מתי שקשה לך במקצוע כלשהו.
פנימייה זה בית, כיף, חברים חדשים- חברי אמת.
אפילו כשקשה, זה כי זו משפחה וגם במשפחה קשה, ומרגיש פה כמו משפחה.
המקום הזה נתן לי כלים חשובים לחיים:
פנימייה זה בית, מסגרת חינוך טובה, חברים שכמו משפחה.
פנימייה עושה לך סוג של מהפך בחיים.
כשהגעתי לפנימייה השתנו החיים שלי, גיליתי מה זה אחריות, הכרתי מורים לחיים.
אני התבגרתי בפנימייה, גדלתי בה.
המקום הזה נתן לי כלים חשובים לחיים.
הפנימייה שלי – בוגר פנימייה מספר
אני כבר בן 30 ועדיין כל מי שפוגש אותי לראשונה ונחשף למסלול חיי השאלה הראשונה שלו תמיד
היא למה יצאתי לפנימייה. לא שואלים על הצבא, לא על העבודה ולא על הלימודים...
נראה שהעניין הזה של פנימייה מקפל בתוכו סקרנות, בורות והרבה דעות קדומות .
מהיכרות שלי אף אחד לא יוצא סתם לפנימייה –
אצלי זה היה מריבות כאסח עם ההורים בבית )גיל ההתבגרות...( עד שהחלטנו שזה או לצאת לגור בספסל ברחוב או פנימייה.
חבר שלי לחדר הגיע בגלל שבית הספר שלו בשכונה ממש גרוע, עוד חבר הגיע בגלל שכונת הפשע בה הוא גר, חלק באו בגלל המצב הכלכלי בבית וחלק בגלל שחשבו שזה כיף כמו להיות בטיול שנתי שנמשך כמה שנים.
אז מה הרושם שלי אחרי כל השנים האלו )6 שנים בפנימייה( ?!
היה הרבה כיף , היה קשה , היה מחשל וגם עשה נתק די משמעותי מהמשפחה .
שאר אחיי ואחיותיי שנשארו בבית הם עכשיו מבוגרים כמוני.
יש להם קודים ושפה משותפת, חוויות נצברות והיסטוריה שחלק גדול ממנה פספסתי כי הייתי במקום אחר.
כשהם מדברים לפעמים על חוויות ילדות )"זוכר ש..."( אני לפעמים לא זוכר. לא הייתי שם והם לא היו איתי כדי לחלוק את ה"זוכר ש..." שלי.
האוכל – היה זוועתי. אמא בבית בישלה ממש ממש נהדר )למדה מסבתא( ואני חוויתי שש שנות רעב...אוכל מינמליסטי )לחם, גבינה ,ביצה קשה ומרגרינה לארוחת בוקר !( ספוג שמן ומתוקצב )"לקחת כבר עוף. אי אפשר עוד"(. לימים אימי ששמעה את זה כמעט ופרצה בבכי .
לא ידעתי ששלחתי אותך למקום כזה היא אמרה.
יש פנימיות שבהן האוכל טוב יותר, אך עדיין זה לא האוכל של אמא
בדיעבד היה יכול להגיד שבפנימייה קיבלתי כלים רגשיים ותחושת שיתוף ולאומיות שלא הייתי מקבל בבית, יש לי חברי נפש לכל החיים ובהחלט יצאתי מחוזק יותר מהרבה בחינות.
אני היחיד לדוגמא מכל אחיי שהצליח לעשות שירות צבאי משמעותי )האוכל בצבא סבבה ולצאת הביתה כל 21 יום זה באמת שטויות לכל בוגר פנימייה)
ידעתי שאני הולך אחרי הפנימייה כמו כל חבריי לצבא ואז ללימודי תואר ראשון. ככה קבענו לנו וזה נראה לנו טבעי והגיוני.
על הפנימייה (חניך כיתה ח)
שלום! אני חיי בפנימייה שנה ראשונה בחטיבת ביניים הגעתי לפנימייה מסיבות אישיות
המדריכים פה די מצחיקים לפעמים הם מענישים עונשים מעצבנים ולפעמיים הם מצ'פרים אותנו בסך הכול הם נחמדים מאוד .
כיף להיות עם החברים אחרי בית הספר לפעמיים הולכים לבית תומר (מחשבים)
ובערב הולך לשחק כדורגל .
בית הספר נחמד מאוד , כיף מאוד ללמוד. בהפסקה אתה משחק במגרש או הולך לקנות דברים מהקיוסק.
יש אצלנו בפנימייה טווסים ורפת ובא יש פרות יש גם פינת חי עם כל מיני סוגי חיות.
יש מגוון של חוגים מהנים וכיפים יש הרבה מאוד חוגים כמו ציור, אופוניים ,חדר כושר,כדורגל ועוד
יש להקת מחול וזמר שהיא כל שנה טסה לחו"ל והיא רוקדת יפה.
המקום פה די מרווח וגדול יש רחבה ושטחים גדולים של דשא.
היית ועודך לי בית / סמדר בצלאל (דדון)
בכפר שהיתי חמש שנים מחיי,מכיתה ח' עד כיתה י"ב – שנים חשובות ומשמעותיות בחייו של
אדם, בה מתעצבת אישיותו ובה הוא מקבל כלים לחיים שלמים.
היו רגעים קשים אבל אחרי הכול תקופה זו היא אחת היפות בחיי וזכורה לי רק לטובה.
הכפר הוא עבורי הרבה דברים: פסטוראליות, כפריות, משפחתיות, שפיות, לימודים וחוגים.
ישיבה על הדשא ביום שמש נעים, נהיגה בטרקטור, איסוף ביצים מהלול, בעיטות מהפרות בזמן החליבה, גידול חסות בחממה, עבודה
במטבח עם מוזיקה בפול ווליום, ויכוחים עם מרכז המשק היכן
לעבוד, מסיבת שבועות מושקעת ושמחה, טקס יום זיכרון מרגש ונוגע שאליו
באים גם שנים אחרי שעוזבים... ויכוחים מתוקים עם צדוק ז"ל ועם שפרה
מהמטבח, ישיבות מועצת תלמידים עם איציק הרכז, השמחה הרבה כשהמדריך
מאשר שכיבוי אורות יהיה שעה מאוחר יותר, ההתאהבות הראשונה, החברים והחברות
לקבוצה ולפנימייה בכלל. הדיסקו בערבי שישי בחדר האוכל, השיחות עם
החברות לחדר, פעילות קבוצתית, ארוחות טעימות בחדר האוכל...
אבל מעל לכול, בעיניי, הכפר הוא האנשים המיוחדים והיקרים שעושים אותו למה שהוא.
מנהלים, מורים ומורות, מדריכים ומדריכות, מורות חיילות ואנשי מנהלה.
אנשים גדולים שרואים במלאכתם שליחות שאינה מסתיימת בסוף יום הלימודים, או בסוף שנת הלימודים...
התחנכתי אצל גרעין של אנשים מופלאים, מסורים ונאמנים שעם חלק קטן מהם אני
שומרת על קשר עד היום.
היום במבט לאחור, כאישה וכאדם בוגר, אני יודעת להעריך את כל מה שקיבלתי-
קיבלתי השכלה, חינוך וצרכים פיזיים להתקיים, אך מעבר לכל זה קיבלתי הרבה אהבה וחום, ביטחון ועצמאות, מוסר וערכיות, בגרות ואחריות.
זכיתי במשפחה לחיים ועל כך עד היום אני מודה לאלוהים ולמקום המיוחד
מאוד הזה שבשבילי הוא פשוט בית.
הערות ותוספות:
"אדמה" - סרט על קליטת עלייה בכפר נוער בקודם המדינה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה