הקופים והבננות

קבוצת מדענים הציבה חמישה קופים בכלוב. במרכז הכלוב הציבו סולם ועליו
ערימת בננות. כאשר קוף מסוים עלה על הסולם כדי לקחת לו בננה, המדענים
שפכו מים קרים על הקופים שנשארו על הקרקע.
לאחר זמן מסוים, כל אימת שקוף כלשהו נסה לעלות על הסולם, היו אוחזים בו
שאר הקופים או מונעים את עלייתו לסולם באלימות.
במשך הזמן הפסיקו הקופים לעלות על הסולם למרות הפיתוי של הבננות.
בשלב זה המדענים החליפו את אחד הקופים.
הדבר הראשון שהקוף החדש ניסה לעשות היה לעלות על הסולם, דבר שנמנע
בנחרצות ובמהירות על ידי שאר הקופים אשר הכו אותו. לאחר מספר ניסיונות
כואבים הפסיק הקוף,החדש בחבורה, לנסות לעלות על הסולם.
המדענים החליפו קוף נוסף אשר ניסה לעלות על הסולם כקודמיו.
כל הקופים, כולל הקוף הראשון שהוחלף השתתפו בהכאת הקוף המטפס.
החלפת הקוף השלישי חזרה על אותו ריטואל, ובהדרגה הוחלפו שני הקופים הנוספים עד שלבסוף לא נותר אף לא קוף אחד מהקבוצה המקורית.
המדענים נותרו עם חמישה קופים שלמרות שמעולם לא ספגו מקלחת מים קפואים המשיכו להכות בכל מי שניסה להגיע אל הבננות.
אם היה ניתן לשאול אותם למה הם מכים את כל מי שמנסה לעלות על הסולם, קרוב לוודאי שהתשובה הרצינית הייתה: "לא יודע ככה זה היה מעולם..."
***
נשמע לנו מוכר?  עלינו לבדוק בעצמנו את הקיבעונות שלנו ולוודא שאיננו מכים אחרים
(או את עצמנו), או מתחפרים בהנחות היסוד שלנו בלי לנסות לבדוק את מקורן או לנער אותן מן האבק.
ובהקשר לזה נאמר:
"הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה".