מוריד הגשם/ אהרון אלמוג

מוריד הגשם/ אהרון אלמוג

ב-1942 עשיתי עיגול ולא יצאתי ממנו
עד שלא ירדו גשמים.
אותו יום הוצפו בתים ושני אנשים כמעט טבעו.

באתי הביתה ואמרתי: זה אני
מוריד הגשם.
נתן לי אבי סטירת לחי ואמר: זה אני
מוריד הסטירה.

שבוע לאחר מכן עמדתי לשווא עד הצהריים.
באו יונים והגו עלי אהבה.

למחרת הלכתי לבית הספר כשאני מבקש
רעידת אדמה ומוכן להתפשר על ליקוי חמה,
באתי והנה השמש ניצב בשער ומסביב דממה.
לא מורים ולא חמורים, אמר השמש במן זמר והחל
רוקד עם המטאטא. שביתה.

בצהרי היום באתי הביתה ואמרתי: זה אני
מביא השביתה.
שאלני אבא: וכסף יכול אתה להביא?
עניתי שכוחי רק בדברים רוחניים.
אותו לילה שמעתי את אבי אומר לאמי:
בננו זה לא בדעתו.

ילד הייתי ולא ירדתי לסוף דבריו אך קסם המילים
שמור עימי עד היום הזה.

ראשון (אבי היה אלוהים ולא ידע) / יהודה עמיחי

ראשון - יהודה עמיחי

אבי היה אלוהים ולא ידע.
הוא נתן לי את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם,
לא באש ולא בענן אלא ברכות ובאהבה.
והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות, והוסיף "אנא"
והוסיף "בבקשה".
וזימר זכור ושמור בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין
דיבר לדיבר,
לא תשא שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לא לשוא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר.
וחבק אותי חזק ולחש באוזני, לא תגנוב, לא תנאף, לא
תרצח.
ושם את כפות ידיו הפתוחות על ראשי בברכת יום כפור.
כבד, אהב, למען יאריכון ימיך על פני האדמה.
וקול אבי לבן כמו שיער ראשו.
אחר כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה כמו ביום
שמת בזרועותיי,
ואמר: "אני רוצה להוסיף שניים לעשרת הדברות:
הדיבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדיבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך ונעלם במרחקיו המוזרים.