יששכר בחומות העיריששכר היה אופטימיסט מוחלט. תמיד היה מחייך ומאושר בחלקו.
גם אל מול הצרות הגדולות ביותר תמיד היה מתנחם ש"הכל לטובה"
יום אחד הלך יששכר למכור כמה מכבשיו בשוק שבעיר הגדולה.
אמר יששכר לעצמו – "אמכור בצהריים את הכבשים, אשכב לישון בעיר ואשוב לביתי בבוקר"
אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד - ההליכה לעיר הייתה ארוכה, יששכר התעכב ורק בשעות הערב הגיע לעיר.
"לא נורא" חשב לעצמו יששכר, "הכל לטובה...כנראה מחר אשיג מחיר טוב יותר".
יששכר כבר היה תשוש מהיום הארוך שעבר עליו.
כיוון שהשוק היה כבר סגור החליט יששכר לקחת חדר באכסנייה ולשכב לישון.
קשר יששכר את הכבשים לחלונו ושכב לישון כשחיוך על שפתיו ושמחה בלבבו.
ישן יששכר העייף שנת ישרים והכבשים שבחלונו פועות ורועשות.
באו שוטרי העיר העירו את ישככר וגערו בו על שכבשיו מפריעות למנוחת דיירי העיר וגירשו אותו מחוץ לחומות העיר.
"לא נורא" חשב לעצמו יששכר, "הכל לטובה...לפחות אחסוך את מחיר החדר".
ושם , בסמוך לחומות העיר, קשר את כבשיו לעץ, פרש את מחצלתו הדליק מדורה ושכב לישון כשחיוך על שפתיו ושמחה בלבבו .
לא הספיק יששכר לישון יותר משעה כשלפתע באה רוח גדולה גדולה , העלתה ענני אבק בכל האזור, וברעש גדול הפילה את שערי העיר, כיבתה את אש מדורתו של יששכר ושברה את העץ שאליו היו קשורות הכבשים.
ברחו הכבשים, קר מאוד, חול בכל מקום ויששכר עדיין מחייך -
"לא נורא, הכל לטובה... עכשיו אוכל לפחות לישון בשקט בלי רעש הפעיות. "
התכרבל לו יששכר כדי להגן על עצמו מהקור, התחפר בין הסלעים שהיו שם כדי להגן על עצמו מהרוח ושכב תשוש ועייף סוף סוף לישון.
באמצע הלילה, בחסות ענני החול, התגנב כוח אויב לעיר ,
נכנס דרך השערים הפרוצים, העלה את העיר באש, הרג את יושביה ובזז את רכושם.
אף אחד מתושבי העיר לא הצליח להימלט בחיים.
ורק יששכר התשוש ישן לו באותו הלילה שנת ישרים- גם רעש המלחמה לא היה חזק מספיק בשביל להעיר את יששכר התשוש.
וכך עבר יששכר את הלילה מכורבל ומוחבא בין הסלעים מחוץ לחומות היער, ללא אור מדורה שיחשוף את מיקומו, ללא רעש הכבשים שיעיד על קיומו ורק חיוך על שפתיו ואמונה בלבבו.
