‏הצגת רשומות עם תוויות צ'יזבט. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות צ'יזבט. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 20 בינואר 2011

הבובה דולי - צ'יזבט


מאי הקטנה מאוד אהבה בובות, והיה לה אוסף ענק של בובות מכל הגוונים וכל הצבעים.
יום אחד, היא טיילה עם אמאלה בשוק, וראתה בובה ממש יפה וגדולה, אחת שעוד אין לה. היא התחננה לאמא שתיקנה לה אבל אמא לא הסכימה. מאי התחילה לבכות שהיא רוצה את הבובה והיא לא תזוז עד שאמא תקנה לה אותה.
המוכר שמע אותה, ומיד בא בריצה ונתן לה את הבובה חינם אין כסף. "אדיר" חשבה מאי, "אדיר" חשבה אמא של מאי, "אדיר" גם חשב המוכר וכולם היו מרוצים.
כשהם חזרו הביתה מאי כל הזמן שיחקה בבובה החדשה, עד שאמא צעקה: "מאי כבר עשר, לכי לישון",
ומאי עלתה לחדר שלה והלכה לישון, כי היא ילדה טובה ואם אמא אומרת שצריך לישון אז צריך לישון כי אחרת איך תהיה ילדה טובה?
פתאום מאי מתעוררת ב- 12 בלילה, לקולות מוזרים של תפיסה, משיכה, תפיסה, גרירה, "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ" ואז פתאום היא מתחילה לשמוע "לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות".
מאי לא הבינה מה קורה אבל מהר מאוד נרדמה.
הבוקר הגיע, ומאי יוצאת מהחדר ורואה את דולי הבובה בקצה חדר המדרגות.
היא לא חושבת הרבה כי היא בסה"כ ילדה קטנה, וזה לא התפקיד שלה לחשוב בסיפור.

היא המשיכה לשחק עם הבובה כל היום עד שהיום נגמר, והלילה הגיע ועוד פעם עייפים, וצריך לישון. 
מאי הלכה לישון כי היא עייפה, וזה הפתרון הכי טוב למצב עייפות .
ועוד פעם ב- 12 בלילה, היא שומעת "סקריץ סקרץ, סקריץ סקרץ, לה לה לה לה לה לה לה, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת".
היא מתעוררת בבוקר ורואה את הבובה בכניסה לחדרה, מאי צורחת, תופסת את הבובה, מוציאה את ידיה מהמקום, וזורקת אותה למטה באימה.
מה קרה לה בהמשך היום לא מעניין אותנו, לכן ישר נעבור ללילה הבאה.
מאי הולכת לישון אבל ב- 12 בלילה היא מתעוררת ועוד פעם שומעת "לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות".
ובבוקר דולי שלמה לגמרי, יושבת לה בכניסה לחדר, עם חיוך מפחיד ונועצת את מבטיה במאי.
מאי צרחה, עקרה לבובה את הידיים, ואת הרגלים, וקברה אותה בגן.
כל היום מאי הייתה אצל חברות ופחדה לחזור הביתה. אבל בסוף בואו נגיד שהייתה סיבה שהיא תחזור הביתה, כי זה תורם להמשך העלילה, אז נגיד שהיא באה לצחצח שיניים, אבל מרוב עייפות היא נרדמה עם המברשת בפה.
אמא ראתה את מאי ושמה אותה במיטה.
ב- 12 בלילה היא שומעת מבחוץ:
"דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, דולי חופרת, לה לה לה לה לה לה לה לה לה, דולי יוצאת מהקבר, דולי מחברת את רגל שמאל, דולי מחברת את רגל ימין, דולי מחברת את יד ימין, דולי מחברת את יד שמאל, דולי עולה במדרגות, דולי עולה במדרגות, דולי פותחת את הדלת, דולי עולה על המיטה, דולי פותחת את הדלת, דולי פותחת את הדלת, דולי מתקרבת למיטה, דולי עולה על המיטה,
דולי רוצחת את
מאי!!! (רצוי לצעוק רק את המילה מאי)

מה הם מחפשים - צ'יזבט


מנכ"ל חברה גדולה ביקש לדבר עם אחד מעובדיו לגבי בעיה דחופה עם המחשב המרכזי.
הוא התקשר אל העובד לפלאפון אבל שמע מהצד השני הרבה מאוד צעקות ובכי
ואז הטלפון התנתק.
הוא התקשר לעובד הביתה.
ענה לו ילד בלחישה :  "הלו?"
"אבא בבית?" הוא שאל.
"כן", ענה הקול הקטן.
"אני יכול לדבר איתו?"
הילד לחש לו "לא".
מופתע, ומאחר ורצה לשוחח עם אדם מבוגר,
שאל המנכ"ל "אמא שלך נמצאת?" "כן".
"אני יכול לדבר איתה?"
שוב ענה לו הקול הקטן, "לא".
בתקווה שיש מישהו שם שאצלו יוכל להשאיר הודעה, שאל המנכ"ל,
"יש אולי עוד מישהו שם?"
"כן", ענה הילד, "שוטר".
בעודו תוהה מה שוטר עושה בבית העובד שלו,
שאל המנכ"ל, "אני יכול לדבר עם השוטר?"
"לא, הוא עסוק", לחש הילד.
"עסוק במה?"
"בלדבר עם האיש של האמבולנס", הייתה התשובה בלחישה.
המנכ"ל החל לדאוג כאשר שמע רעש חזק דרך הטלפון.
שאל המנכ"ל: "מה זה הרעש הזה?"
"הליקופטר" ענה הילד בלחש.
"מה עושה שם הליקופטר?" שאל המנכ"ל, ועתה כבר היה מודאג מאד.
בלחישה, ענה הילד: "הוא הביא את הצוות חיפוש".
לחוץ ומודאג,  שאל המנכ"ל, "למה צוות חיפוש, מה הם מחפשים?"
עדיין בלחישה, ענה לו הקול הצעיר,
ומצחקק לו בשקט: "אותי".

האצבע המדממת - צ'יזבט


איש אחד הולך למגדת עתידות צוענייה זקנה ומפחידה שאומרת לו:
"ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת".
הוא מתייחס לנבואה שלה בזלזול ומתעלם ממנה.
הוא הולך הביתה לאכול. פתאום מצלצל הטלפון.
על הקו מגדת העתידות - "ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת".
(תמשיכו ככה- הולך לעבודה, בלה בלה בלה, והאיש מתחיל לפחד יותר ויותר...)
( את הקטע הבא כבר צריך לספר בלחישה שבקושי שומעים...)
ב- 23:55 האיש שוכב במיטה- מת מפחד. האצבע המדממת אמורה להגיע בעוד 5 דקות בדיוק.
הוא מוצא פתק מתחת לכרית שלו- אדום כמו דם, והמילים חרוטות בו:
"ב- 12 בלילה תבוא אליך האצבע המדממת".
האיש משקשק. הדקות עוברות לאט לאט.
ב- 23:59 הוא כבר בטוח שהוא עומד להתעלף.
בדיוק ב- 12 נשמע צלצול בפעמון. האיש מחליט לא לפתוח. עוד צלצול נשמע. האיש מת מפחד.
עוד צלצול נשמע, והאיש מרגיש איך הרגליים שלו נושאות אותו לכיוון הדלת.
 רועד ומשקשק הוא מציץ בעינית ורואה דם !!
על סף עילפון אבל מת מסקרנות הוא פותח את 3 המנעולים שבדלתו,
ובחריקת דלת קטנה- פותח את הדלת.
הוא מוצא מולו גמד צועני מכוער שאומר לו –
מגדת העתידות הזקנה שלחה אותי. "יש לך פלסטר?!"

הקוסם והשעון - צ'יזבט


יום אחד אני עומד ומחכה לטרמפ כדי להגיע לת"א. פתאום עוצר לי איזה טנדר ואני עולה עליו.

מתחילים לנסוע, וכרגיל תוך כדי נסיעה משוחחים. הנהג נראה לי טיפה "לא בסדר בראש" אבל התעלמתי מזה.
 (אפשר לספר קצת על נושאי השיחה כדי למשוך קצת זמן),
שאלתי את הנהג מאיפה הוא, והוא אומר לי שהוא מגבעת ברנר.
שאלתי אותו מה התפקיד שלו בקיבוץ, והוא אומר לי שהוא הקוסם של הקיבוץ, ועכשיו הוא נוסע לת"א כדי לקנות ציוד קוסמות וארנבים.
אני כמובן לא האמנתי לו. (ממתי קיבוץ צריך קוסם?)
דרשתי כמובן שיוכיח ויראה לי קסם.

הבחור הסכים להראות לי קסם, וביקש את השעון שלי.
הגשתי לו את השעון, ופתאום בלי הודעה מוקדמת הבחור משליך את השעון שלי מהחלון,
הסתכלתי אחורה וראיתי משאית עולה על השעון
התחלתי כמובן להתעצבן ולצעוק בקולי קולות.
"הירגע", הבחור אומר לי.
"מה הירגע, הרגע הרסת לי את השעון של הבר מצווה".
"הירגע, ותסתכל מה יש מתחת למושב שלך". אני מסתכל מתחת לכסא, ורואה קופסא.
"קח את הקופסא, ותפתח אותה".
אני פותח את הקופסא ורואה בפנים סופגניות.
"תבחר סופגנייה...לא משנה איזו מהן", אני לוקח.
"פתח אותה באמצע".
אני פותח את הסופגנייה באמצע, ומה אני רואה שם? (הילדים אומרים: "את השעון!")
ריבה!!!
איזה שעון בראש שלכם!
אמרתי לכם שמשאית דרסה אותו !
המנוול הזה הרס לי את השעון !!!