משחקי פרידה

הדוור - 
דואגים מראש להרבה ניירות יפים, טושים, חותמות ומדבקות
המורה יושב במרכז החדר. תלמידים מביאים לו מכתבים והוא מעיין בהם ומעביר אותם בעילום שם ליעדם.
חשוב כמובן לקרוא את המכתבים כדי לראות שאין שם דברים מעליבים.
סיבוב ראשון של המשחק עדיף שייפתח בזה שכל תלמיד מקבל בהגרלה שם של תלמיד/ה אחר שהוא חייב לכתוב לו.
כדי למורה גם להכין מראש מכתבים אנונימיים שהוא כתב לכל התלמידים , או לפחות לתלמידים שהוא צופה שלא יכתבו להם.

משחק המתנות - 
מאוד קשה להפקה אבל מאוד נחמד.
מכינים מתנה קטנה שקשורה לכל תלמיד ועוטפים אותה יפה.
כל תלמיד/ה בתורו פותח את המתנה. חבריו מסבירים מדוע המתנה קשורה אליו ולאחר מכן הוא גם מסביר.
בסוף המורה אומר 2 דברים -
נתתם הרבה מאוד הסברים לגבי המתנות אבל כולכם טעיתם.
בחרנו מתנות שמתחילות באות הראשונה של שמו של התלמיד. (משה - מחק, דינה - דובי...)
גיחי גיחי....
ועכשיו גם ברצינות -
אני מחלק עכשיו פתק לכל אחד עם ההסבר איך כל מתנה קשורה לאדם שקיבל אותה.
משה - קיבלת מחק כי הצלחת השנה למחוק את הקשיים שאיתם התמודדת...

דבר המורה לתלמידים בסיום השנה

לכולנו חשובה עד מאוד ההצלחה
כי לנו ולהורינו מביאה היא שמחה
באמונה עלינו לשאוף לגבוה מכל
וביחד נצלח את מדבריות החול

יכולתך לצמוח ולהשיג ניצחון
גוברת ועולה לצד מידת הרצון
ואף שבכוחך ובעצמך תקום הצלחתך
הרינו כולנו צועדים פה תמיד לצדך

פרידה

מרבית פעילויות הפרידה מכילות תהליך של חשיבה אישית של כל חניך על השנה שהייתה, כלפי היעדים והמטרות שלו, כלפי חבריו לקבוצה וכלפי מקום החינוך.
ישנן מתודות רבות שבמסגרתן החניכים מעלים על הכתב את הסיכום שלהם לתקופה המסתיימת.

קישור - חוברת פעילויות פרידה - המינהל לחינוך התיישבותי

קישור - פעילויות פרידה ילדים בסיכוי

קישור - פעילות פרידה

קישור - קטעי קריאה בנושא פרידה

איתקה / מאת: קונסטנדינוס קוואפיס

כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.

שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.

וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.

אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.

וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה - לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
[1911]


* [מיוונית: יורם ברונובסקי]

קונסטנדינוס קוואפיס (1863 – 1933) הוא גדול השירה היוונית המודרנית, איש אלכסנדריה והתרבות הים-תיכונית הישנה והחדשה.

שתי התעודות

בסוף כל מחצית אנו מקבלים שתי תעודות -
תעודה אחת מבית הספר
עם ציונים בעברית, אנגלית, מתמטיקה וספרות
שעוזרת לנו לדעת עד כמה הצלחנו בלימודנו
וכמה עלינו עוד להתאמץ בעתיד.

תעודה שנייה מעניק כל אדם לעצמו
במקום מקצועות ותוצאות מבחנים
מחלק הוא ציונים לנושאים הבאים ;
מאמץ והשקעה בלימודים, חברות, טוב לב, שמחה, אהבה וכבוד

ושתי התעודות חשובות עד מאוד
מתוות לנו את הדרך להצלחה ולאושר
איחוליי הם שהתעודות שלך יובילו להצלחות
בדברים החשובים שהופכים אותך לכל כך מיוחד !

הכפר שלי

אני גר בכפר קטן ונפלא
עטוף עצים.
אני גר בכפר קטן ונפלא
שיש בו פינת חי קטנה,
ועל המדשאות הירוקות
חבורות של אנשים
וזוגות מתלחשים.
אני גר בכפר קטן ונפלא
בליבה של עיר הומה.
הכל כאן פורח בקיץ ובאביב
ואף ירוק ונאה בחורף ובסתו.
היום כשאני נפרד
הלב קצת נרעד
והדמעה אף היא מדגדגת את האף.

להיפרד באמת זה תמיד עצוב

להיפרד באמת זה תמיד עצוב
כל דבר שבלב הרי הוא חשוב
אך כמו שאומרים החיים ממשיכים
יש ללכת קדימה עם הרבה חיוכים לבאות,
ושחושבים וצופים זוכרים שמלבד שלום יש גם להתראות.

לפעמים צריך לעשות צעד נוסף
ללכת אחורה ולעמוד על הסף
לאגוד יחדיו לחבילה את כל הטוב, הרע והנפלא
להרים לאט, בזהירות זה כבד!
הרבה זיכרונות יפים שאסור לאבד
ומה שנותר עוד לומר מילות פרידה
שלום להתראות ותודה

לשאוף אל האופק

הביטו אל האופק
אל המקום בו מתחברים
מים ושמיים.

הביטו אל האופק
ושאפו תמיד להגיע אליו,
אל מקום החיבור.

וכשתגיעו אליו,
תגלו שבעצם נקודת האופק התרחקה,
ושוב תביטו אל המקום
בו מתחברים מים ושמיים
ושוב תשאפו להגיע אליו.
כי זו מטרת האדם,
להתקדם הלאה,
ולשאת מבט אל האופק.

דבר הבוגרים - מתוך ערמת הדפים הלבנים

מתוך ערמת הדפים הלבנים פתחתי דף אחד
לכתוב מספר מילים קצרות שינסו לבטא חלק מהמחשבות .

חיפשתי את כל הדרכים בעולם
ואת כל המילים היפות שישנן
כדי שיוכלו לבטא  חלק מהמחשבות שמתרוצצות לי בראש

זהו רגע  מרגש וקצת קשה
כי הגעתי לרגע שתמיד רציתי להגיע
אבל זה יוצר בעיה,
כי אני לא רוצה שהרגע הזה יגמר
וכמו שכולם יודעים כל סוף הוא קשה ומפחיד.

מאוד קשה לעזוב מקום שהוא בעצם בית ,
מקום שנמצאים בו אנשים חמים ,
אוהבים ועוזרים בכל דרך שהם יכולים .
בתקופה שעברתי כאן היו ימים טובים היו ימים פחות טובים
אך אין ספק שתקופת שהותי פה הייתה חוויה בלתי נשכחת.
הפקתי מהמקום הרבה לקחים ומסרים
שאני לוקחת איתי להמשך הדרך .

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה
לכל האנשים האהובים שעזרו לי להבין כמה דברים בחיים

העולם נוצר מכמה ימים ואם נרצה לתארו נוכל לעשות זאת באין ספור מילים
יש חיים שנראים כמו מים שקטים אך מבפנים כאוקיינוס הם סוערים
ויש כאלה העושים רעש וצלצולים אך בתוך תוכם ריקנות ובלבול .
כל רגע שחולף מרגש וממלא את הזמן בכיף
ואם נקלעים לגלים סוערים הרי בסוף הם נשכחים או על החוף נשברים .

אני בטוחה שאני אתגעגע לימים שכאלה ולאנשים שכאלה

דבר הבוגרים-כשהגעתי לכאן לא ידעתי מה זה צוות

כשהגעתי לכאן לא ידעתי מה זה צוות,
עם הזמן הבנתי שזה עמוד שתומך,עמוד שמחזק - החיבור שלי להצלחה.
ביום הראשון שלי בפנימייה הרגשתי מוזר,
כמו כל ילד שמגיע למקום חדש,לא מוכר.

חיפשתי את תחושת הבית,
ובימים הראשונים התקשתי למצוא.
הייתי מרוכז בעצמי ומשותק מכדי להרים את הראש
ולראות אתכם עומדים שם לצידי.

עם הזמן למדתי לראות ולהבחין בדברים הטובים,
שחיברו אותי להוויה  האמיתית של הכפר.
החיבור בסוף קרה ואז גיליתי שמלבד עצמי
עומדים לרשותי גם כוחות הנפש, הסבלנות והאכפתיות שלכם.
גיליתי שאני יכול לקדם את עצמי רבות בעזרתכם.
אני מודה לצוות שסייע בידי ,סמך עליי ולא ויתר.
אני מודה מכל הלב למדריכים, למנהלים ולמורים שדחפו אותי בהתמדה ללמידה.
אני מקווה להצליח בעתיד כדי שבכך אוכיח שהייתי ראוי להשקעתכם.
תודה לכם.

דבר הצוות - בשנים הקרובות תהיו על מדים

בשנים הקרובות תהיו על מדים
ועול השמירה וההגנה עלינו יהיה מונח על הכתפיים שלכם.
פתאום תגלו בבוקר שיש שני סוגי בגדים   - מדי א' ומדי ב'
פתאום תגלו שיש רק שעות ספורות לישון ולא את מנוחת הצהריים בבניין
לפעמים תגלו שנוחות המקלחת בחדר הייתה נחלת העבר ותיגמר עם השירות הצבאי .
אתם תבינו שלשעון יש משמעות חדשה ומאוד קפדנית
תגלו שלאוכל של הכפר יש טעמים שאתם עוד תתגעגעו אליו..

אנו מאחלים לכם מכאן דבר קטן ..
ידועה אמרתו של ר ישראל סלנטר:
בכוחה של ציפור לדאות למעלה למעלה,
אולם בתנאי שתניע את כנפיה בלי הרף.
אם תפסיק ממעופה לרגע,
הרי היא נופלת וצונחת למטה.

הנכם מסיימים היום דרך ארוכה אשר כולה הייתה דאייה כלפי מעלה,
כל אחד מכם לפי כוחו ובחירתו.
עתה הנכם עוברים לתחנה הבאה - המשך לימודים במוסד אחר.

המפתח להמשך טוב הוא הנאמר במשל לעייל,
עליכם להמשיך את המעוף ללא הפסק,
קחו אתכם את מזוודת הידע והערכים שהקנינו לכם -
הם יהיו הכנפיים שלכם להמשך המעוף.

דבר הצוות- פרידה היא מילה שאומרת הכל

בוגרים יקירים
פרידה היא מילה שאומרת הכול
ולהישאר אדיש אליה מי יכול?
יותר דברים לא יהיו כמו היו עד היום,
כי פורשים אתם ידיים לכל מקום .
כל אחד יוצא לדרך בה יבחר, ושואל את עצמו מה יביא המחר ?
ואנו עמלנו רבות לאורך שנים,
ניסינו לכוון , לעודד, להוסיף ולהעשיר .
כך שתשכילו להבחין, לבקר ולהאיר,
שתוכלו בקלות להבדיל בין טוב ורע, בין עיקר ותפל ,
ותבינו כיצד לנתח את מה שקרה .
אין לנו ספק שהמכשולים רק מתחילים ,
אך להתגבר עליהם אתם יכולים .

פתחו את העיניים ,תנו לראשכם לעבוד
ואין ספק שתביאו לעצמכם הרבה כבוד.
בעזיבתכם אתם נותנים גם לאחרים סיכוי,
להמשיך דבר שלמענו נתתם משנותיכם הטובות.
קחו איתכם מכאן את ברכותינו הכנות,
עשו כרצונכם, תאמו כוונות,
כך שכל החיצים יגיעו אל המטרה .
ואל תהססו לבוא לכאן בעתיד ,
כי בליבנו שמורה לכם פינה תמיד .

אוהבים וכבר קצת מתגעגעים .
צוות הכפר.

דבר הצוות - יומנה של מדריכה

השעה 08:00 . נגמרה ההשכמה ונגמרה ארוחת הבוקר.
הקבוצה צועדת כגוש אחד לכיוון בית ספר, מפספסת כגוש אחד את הפנייה ימינה
וממשיכה "בטעות" ,עדיין כגוש אחד  (לכיוון הספסלים של הזולה).
אני מבינה שלפעמים קורות טעויות ניווט, אבל יום אחרי יום ?!

השעה 14:00 – נגמרו הלימודים.
כולם מסיימים לאכול צהריים, גראפס ולמיטה בצורה שכבתית אחידה ובתזמון אחיד ומדויק.
בבניין –דממת אלחוט כיאה לבית הבראה גריאטרי.
כל חברי הקבוצה בקוֹמה קבוצתית מחופרים עמוק בתוך השמיכה וישנים את שנת הצהריים.
האמת שיש הרבה דברים טובים יותר שיכולנו לעשות בזמן הזה –
לנקות את הבניין, ללמוד....אך נראה שיש תמימות דעים קבוצתית לגבי חשיבותה של שנת הצהריים .
ומי אני שאשבור את הסולידריות הקבוצתית ?

תורנות בניין – גם פה הרוטינה די קבועה-
אני מגיעה לחדר שתורו לשטוף את הבניין ומזכירה שצריך היום לנקות.
חברי החדר תמיד נכנסים להלם !
"איך יכול להיות שתורנו ? ניקינו לא מזמן ,   ממש לפני חודש...או חודשיים ..."

בהמשך יש עוד הרבה פעילויות, לימודים, מחשבים, משחקים ובלי לשים לב פתאום הגיע זמן כיבוי אורות...
כשמגיעים אצלנו לכיבוי אורות יש הרבה אקשן במועדון –
דיונים , התערבויות, בדיחות וצחוקים.. הקבוצה במיטבה...

את כל הרגעים האלו – המצחיקים, המרגיזים, הטובים והיפים אני נוצרת בליבי
כי הם הרגעים שמזכירים לי למה אני אוהבת כל אחד ואחד מהחניכים.

הקבוצה שלי בפנימייה

ספרים שלמים יכולתי לכתוב על הקבוצה שלי בפנימייה...
יום אצלנו בקבוצה בדרך כלל מתחיל בהשכמה -
זה מתחיל במדריכה שמדליקה את האור.
מיד לאחר ה"בוקר טוב" , נפתח החלון ומתחילים סיפורי האימה והעדכונים :
"שמעתם על הפיגוע שהיה" , "שמעתם על השניים שנהרגו בלילה בתאונת דרכים"
"שמעתם שנבחר נשיא שחור בארה"ב ?" ...

האמת ששמענו -  באמת כל הלילה ישבנו והקשבנו לחדשות...

ואז מתחיל השעון המנג'ס -
"קדימה.. עוד מעט שבע וארבעים" (עוד ארבעים דקות..)
"אני חוזרת עוד 5 דקות".. "הנה חזרתי"
ואז יוצאת.. וכמובן משאירה את הדלת פתוחה.

כל אחד מגיב אחרת להשכמה -
יש את זאת שמתעצבנת - "נו מה זה !!!@!!"
יש כאלו שמנהלים שיחות שלמות עם המדריכה תוך כדי שינה
יש את זה - שלוקח לו רבע שעה רק לפתוח את העיניים
יש את ההוא שמתמחה בפיסול שיינתי  -
  כל בוקר תמצאו אותו בתנוחה בלתי אפשרית אחרת

את המדריכה זה לא שובר.. ההשכמה חייבת להימשך.

באחד החדרים מתבררת לה תמונת מצב קשה -
מסתבר שאחד החניכים הוריד בלילה את הגרביים ושם אותן על החלון.
האפקט החיובי של זה היה שגם את היתושים הריח הבריח
אך לעומת זאת בגלל הרדיואקטיביות לשני חניכים בחדר צמח זנב.

גם בחדר הבא המצב לא פשוט -
מעבר לנטיפי הקרח שצמחו על המזגן
מזהה המדריכה חניך רועד מקור ופתיתי שלג על גבותיו .
הוא מחולץ במהרה ובסופו של דבר ההשכמה עוברת בשלום וכולם הולכים לארוחת בוקר.

עכשיו קחו בחשבון שכל הבלאגן הזה הוא רק ההתחלה של ההתחלה של היום
ואז תבינו כמה ספרים יכולתי לכתוב רק על יום אחד עם הקבוצה שלי בפנימייה.

חבר פנימייה

יש חברים רגילים ולעומתם יש חברים מהפנימייה.
וזה לא חס וחלילה שחבר רגיל הוא פחות טוב  מחבר פנימייה
אלא שפשוט חבר פנימייה הוא בדרך כלל טוב יותר...
ואם לא טוב יותר, אז בטוח – שהוא משהו אחר....

חבר "רגיל" יודע מה מעצבן אותך
חבר פנימייה יודע הכי טוב לעצבן אותך !

חבר "רגיל" רואה חולצה אצלך ויכול להגיד לך לפי הריח שהיא לא מכובסת
חבר פנימייה יודע לזהות לפי הריח ממי "השאלת" את החולצה
(ולרוב הוא גם "ישאיל" אותה ממך ..אם לא היום אז מחר או מחרתיים )

חבר "רגיל" שמגיע אליך הביתה והוא רעב -  יבקש אוכל
חבר מהפנימייה יפתח לבד את המקרר וירוקן אותו
(וגם ייקח סנדוויץ לאחר כך ! )

חבר פנימייה זה חבר שתמיד יהיה איתך
מחבר פנימייה אי אפשר להסתיר הרבה
הוא איתך לאורך כל הדרך .. מכיר אותך לטוב ולרע
יודע על היתרונות שלך והחסרונות שלך

ולמרות שכבר מכיתה ט' הוא לא נותן לך לישון בגלל הנחירות שלו
ולמרות שהוא אף פעם לא שוטף את החדר בזמן
ובכל פעם שאתה מכין מנה חמה הוא פתאום צץ ומחסל לך חצי
בכל זאת הוא זה שיודע מתי לעודד אותך ומתי להצחיק
בכל זאת הוא זה שנמצא שם תמיד לצידך
בכל זאת הוא החבר הכי טוב שלך..

כינויים לכל החיים

אצלנו בקבוצה לכל אחד יש שם משלו וכינוי משלנו  –
ובמאבק הזה בין השניים לעיתים קרובות הכינוי מנצח.
לפני שבוע התקשרתי לחבר שלי לפלאפון.
ענתה לי אמא שלו..
"שלום, בץ נמצא ?"
"מי ?"
"בץ.. נו....(רגע, מה השם הפרטי שלו...) לא נורא... סליחה טעות ..."

ככה זה -
בין שהכינוי סודי או בין שהוא ידוע
אתה עם הכינוי לעולמים תהיה תקוע...

דבר הצוות - תקופת הנדודים

ירמיהו הנביא מתייחס לתקופת הנדודים במדבר כתקופה היפה
ביותר ביחסים בין עם ישראל לה'.
"זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"

נכון שהיו הרבה קשיים וניסיונות בדרך במדבר
ובכל זאת ירמיהו מסתכל על כל התקופה כתקופה טובה,
מתוך הבנה שכל הניסיונות באו לחשל,
והקשיים באו ללמד את העם לעבוד יחד,
להתגבש ולגלות את כוחותיו.

היום אתם לפני סיום ואנחנו לבטח נזכור לכם את לכתכם במדבר
בכל הקשיים והאתגרים שניצבו בפניכם ושעמדתם בהם בארץ הלא זרועה.

אנו מקווים שתדעו איך להשתמש בכוחות הרבים שאצורים
בכם כדי להפריח את הזרעים שזרענו יחד,
כדי שיסללו לכם את הדרך המיוחדת שנכונה לכל אחד ואחת מכם.

מכאן, אנחנו עוזבים את היד המובילה שלנו
וכל שנותר לנו לאחל לכם זה שתשכילו להיות נאמנים לעצמכם
ולדרך הארוכה שצעדנו בה יחדיו.

דבר הבוגרים – זהו ביתי

זהו ביתי ובו גדלתי,פה התחנכתי וכאן את ילדותי נתתי.
כאן נפתחתי לחיים אמתיים,מציאותיים והכי חשוב לחיים הטובים.
זהו בית שנותן, שמעניק ושמקדיש לך.
זהו מקום כמו באגדות, עוברים מכשולים וקשיים מסוימים ,אך תמיד הסוף מסתיים כסוף טוב.
אך הפעם זהו סוף אמיתי, סוף שקשה לתאר את גודלו, אם בכאב ובגעגועים בחוויות ובריגושים.
בתחילת דרכי פה  לא ידעתי לאן מועדות הן פני לאיזה כיוון אני פונה ולאיזה דרך אליה אני צועדת.
כשהגעתי כתלמידה וחניכה חדשה, לא הכרתי את משמעות המילה "פנימייה"
מהם התנאים ומה בעצם האנשים המבוגרים האלו רוצים ממני.
כאן אני הכרתי חברות וחברים חדשים,מעדות ומתרביות שונות,
שלעולם לא חשבתי שאיתם אני יחיה ובמיוחד שאיתם אני יהיה שותפה לחדר.
פתאום כל ההתחייבויות הללו, העצמאות הזו נראו לי כמפחידות וכמאיימות.
אם זו החובה שלי להגיע לבית הספר בשעות שנראו לי כמוקדמות מידי,הכנת שיעורי הבית,ארוחות חובה,כיבוי אורות.
וכל החופש שניתן לי בזאת שאני נמצאת בפנימייה ללא הורה שצמוד אליי ,
בלי אחים גדולים שיציקו לי ושיאמרו לי תמיד מה לעשות ואיפה להיות,
ובקיצור ההתחלה פה נראתה לי כטיול שנתי מתמשך.
החופש הזה והעצמאות הזאת,לעיתים אינה סחפה אותי למקומות נכונים,
למעשים ולצעדים נכונים שאותם הייתי צריכה לעשות.
אך תמיד,אבל תמיד,היה מי שיראה לי וידריך אותי לדרך הישיר,
וכי תמיד היה מי שיכוון אותי ויגיד לי לאן!
במשך  היותי פה כחניכה וכתלמידה בנחלת יהודה,התבגרתי ועברתי שינויים רבים,
שכיום אוכל אני לומר בגאווה שהיו הם, אך ורק לטובה.
אך גם זאת,לא בזכות עצמי בלבד,אלא בזכות האנשים המקסימים האלה שעד היום עומדים הם לצידי,
וכי עד היום הם נותנים ומעניקים לי מעצמם,ללא שום סימני התייאשות אלא עם חיוך רחב וכוח,
אם בלימודים ואם בתפקודי היומיומי.
לאותם אנשים אלו,אני רוצה להודות ובפניהם מורידה אני את הכובע.
אנשי הצוות וההנהלה,תודה רבה לכם על מאמציכם ותרומתכם,תודה רבה על שהענקתם לי
דבר גדול וחשוב שאיתי לעולם יישאר ואף פעם לא יעזוב.
החוויות,הכיף,ההנאות,הטיולים,החברים,ההתרגשויות ובמיוחד הזיכרונות.

הגיל שלנו הוא לא גיל מלחמות

הגיל שלנו הוא לא גיל של מלחמות.
הגיל שלנו מתאים יותר לאהבות,
נשיקות חטופות לחישות אוהבים...

הגיל שלנו הוא לא הגיל של מדים.
הגיל שלנו מתאים יותר לבגדים אופנתיים,
חולצות,מכנסי ג'ינס ואולי גם עגיל......

הגיל שלנו הוא לא גיל של פקודות.
הגיל שלנו מתאים יותר לשיגעונות,
מסיבות,ריקודים,חברים וחוויות....

אבל הגיל שלנו הוא בדיוק הגיל שבו מבינים
שדווקא עכשיו עלינו לעלות על מדים,
לבצע פקודות ולנהל מלחמות

הגיל שלנו הוא בדיוק הגיל שבו מבינים
שעלינו לשמור עליכם אחיות ואחים
שעלינו לשמור על כך שהגיל שלכם
יתאים יותר לאהבות
יתאים יותר לבגדים אופנתיים
יתאים יותר לשיגעונות
מסיבות ריקודים,חברים וחוויות.
הגיל שלנו הוא בדיוק הגיל שבו מבינים......

דבר הצוות - פרידה היא מילה שאומרת הכל

פרידה היא מילה שאומרת הכל
אך להישאר אדיש אליה מי יכול?
יותר דברים לא יהיו כמו שהיו עד היום
כי פורשים אתם כנפיים לכל מקום.
כל אחד יוצא לדרך בה יבחר
ושואל את עצמו,מה יביא המחר?
ואנו שהיינו אחראים על הגידול והחינוך
ניסינו לכוון ,לעודד,להוסיף,ולהעשיר
כך שתשכילו להבחין,לבקר ולהאיר.
שתוכלו בקלות להבדיל בין טוב ורע
ותבינו כיצד לנתח את מה שקרה
אין לנו ספק שהמכשולים רק מתחילים,
אך להתגבר עליהם הנכם יכולים.
פתחו את העיניים תנו לראשכם לעבוד
ואין ספק שתביאו לעצמכם הרבה כבוד.
בעזיבתכם אתם נותנים גם לאחרים סיכוי,
להמשיך דבר שלמענו נתתם את שנותיכם הטובות,
שהיה עשיר בהצלחות וכישלונות,שנאות ואהבות.
קחו איתכם מכאן ברכותינו הכנות
עשו בו כרצונכם, תאמו את הכוונות,
קח שכל החיצים יגיעו למטרה
לא  תהססו לבוא לכאן חזרה
להיזכר במה שהיה ולהביט אל העתיד
בלבנו לכם פינה שמורה תמיד.
אוהבים - הצוות.