‏הצגת רשומות עם תוויות דילמות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דילמות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 15 באוגוסט 2018

דילמות מוסריות של נוער

דילמות מוסריות של נוער
תוצאה מצופה: המשתתפים יבחנו את עמדתם בעניין אחריותו של הפרט הצופה בתכנונו או בביצועו של מעשה פסול.
מסרים: תגובה פאסיבית (התעלמות, שתיקה) על התנהגות שלילית נותנת לגיטימציה ומחזקת אותו.
בכל מצב של אלימות יש להפעיל שיקולי דעת בבחירת התגובה האפקטיבית שתמנע את החרפת המצב ואת הישנותו.
שיטה: ניהול דיון באמצעות דילמה.
הכנה: על המנחה לבחור באחת מהדילמות שלהלן ולהתאימה לקבוצתו.

הדילמה של מעיין
המנחה יקרא את החלק הראשון של הכתבה שלהלן וימשיך בקריאת הדילמה של מעיין.
לא מצחיק בכלל -
"מלכודת לא חינוכית בתיכון בחיפה! תלמידים חיבלו בכיסא, המורה נפלה ונפצעה מאז המקרה, ב-25 באוקטובר, לא שבה המורה לאיתנה. למרות חקירת המשטרה, טרם נעצר תלמיד או תלמידים החשודים במעשה מאת: יונתן הללי ואמיר גילת

"אחד מתלמידי, או כמה מהם, חיבלו בכיסא שעליו ישבתי. הכיסא התפרק וקרס, ואני נפלתי ממנו ונפגעתי, לעיני 35 תלמידים" - כך טוענת מורה מחיפה, בתלונה שהגישה למשטרה.

המקרה אירע ב25- באוקטובר, סמוך ל10- בבוקר, בכיתה ט' באחד מבתי הספר בעיר. לאחר שנפגעה, הורתה המורה לאחת התלמידות לגשת לחדר המורים להביא קרח וכן דרשה להזעיק את מנהלת בית הספר. המנהלת הגיעה למקום, קראה לאחד התלמידים, החשוד במעשה והוציאה אותו מהכיתה.

אחר כך, כשהיא נאנקת מכאבים, התפנתה המורה בכוחות עצמה לטיפול רפואי. היא טופלה, נחבשה והצטוותה לנוח מנוחה מוחלטת במשך שלושה שבועות. רק בשבוע הבא היא אמורה לחזור לבית הספר.

תלונתה הנחקרת על ידי מחלק הנוער, טוענת המורה, כי היא נחבלה קשות בגבה, בראשה ובידה ונזקקה לטיפול רפואי, מאז האירוע עדיין לא שבה לאיתנה, והיא נעדרת מהלימודים.
מתוך: "מעריב" 10.11.94
המנחה יקרא את החלק הראשון של הכתבה שלהלן וימשיך בקריאת הדילמה של מעיין.

מעיין היא תלמידה בכיתה הנ"ל. היא ראתה את כל שלבי ההתארגנות לקראת החבלה בכיסא המורה. היא יודעת מי יזם ומי הוביל את המבצע. היא קיוותה כי כל האירוע יסתיים במעידה קלה של המורה ובצחוק גדול בכיתה.
היא שמעה כי מצבה של המורה קשה. היא מתלבטת.
הצבעה – איך אתם הייתם נוהגים ?
תתקיים הצבעה והכיתה תתחלק לצוותים בני 5-4 משתתפים בעלי עמדה זהה.
כל קבוצה צריכה להחליט על נימוק אחד שהוא המכריע לדעתם

איסוף הנימוקים
הנימוק המכריע של כל קבוצה יירשם על הלוח.

דיון:
1. מהם הערכים המתנגשים בדילמה?
2. כלפי מי יש לנער/ה מחויבות? אם יש לה כמה מחויבויות - איזו מהן קודמת, לדעתכם?
3. אם המורה הייתה אהודה או שנואה על מעיין, האם עובדה זו הייתה צריכה להשפיע על הכרעתה?
4. אם היוזמים והמתכננים היו חבריה הטובים של מעיין, האם עובדה זו צריכה להשפיע על הכרעתה?
5. מהי הלשנה בעיניכם? מהם גבולותיה? מתי חובה לדווח?
6. מה היה קורה אילו כולם היו מתעלמים מאירועים מסוג זה ולא מדווחים עליהם?
7. מה עלול להיות ההפסד במקרה של דיווח, או של שתיקה?
8. מה עשוי להיות הרווח במקרה של דיווח, או של שתיקה?
9. מהי אחריותם של שאר תלמידי הכיתה במקרה זה?
10. במה צריכה אחריות זו להתבטא? תנו דוגמאות.

הדילמה של שרון
שרון וידידתה הטובה ביותר, סמדר, נכנסו לחנות בקניון, לערוך קניות. תוך כדי הסתכלות בסחורות שונות ראתה סמדר חולצה שמצאה חן בעיניה ואמרה לשרון שהיא הולכת למדוד אותה. בשעה שנכנסה סמדר לתא ההלבשה, המשיכה שרון להסתובב בחנות.
אחרי זמן קצר יצאה סמדר מתא ההלבשה לבושה במעילה. היא רמזה לשרון בעיניה והפנתה מבטה אל החולצה שמתחת מעילה ובלי לומר מילה יצאה מהחנות. אחרי כמה רגעים נגשו אל שרון קצין הביטחון של החנות, אחת המוכרות ומנהל החנות.
"זו היא, היא אחת מהבנות, תבדוק את התיק שלה", אמרה המוכרת. קצין הביטחון הצביע על שלט מעל דלת היציאה האומר שהחנות שומרת לעצמה את הזכות לבדוק בתיקים ובחבילות. שרון מסרה לו את התיק לבדיקה.
"אין כאן חולצה", אמר הקצין למנהל. "אז השנייה לקחה את זה", אמרה המוכרת, "זה ברור כשמש, הן עשו את זה ביחד".
קצין הביטחון שאל את המנהל אם הוא רוצה להמשיך בחקירת המקרה.
"בהחלט", הוא ענה. "הסחיבות מהוות את ההוצאה הראשית בחנות כמו שלנו. איני יכול לתת לגנבים להתחמק".
קצין הביטחון פנה אל שרון : "מה שמה של הצעירה שהייתה איתך?" שרון הסתכלה בו ושתקה.
"אם לא תגלי לנו, יאשימו אותך בסיוע לפשע", אמר קצין הביטחון.
שרון התלבטה מה לעשות.
האם על שרון לגלות את שם חברתה לקצין הביטחון ?
אפשר להשתמש באותו מתווה פעילות כמו בדילמה הראשונה.
הדילמה של עמיר

עמיר לומד בית ספר תיכון במרכז הארץ. באחד הימים, בעומדו בתור לקופת הקולנוע, שמע את עודד ודפנה, חבריו לכיתה, מתכננים להתגנב באישון לילה לבית הספר ולרסס כתובות גרפיטי בעלות אופי אישי ופוגע. הכתובות מכוונות כלפי הנהלת בית הספר ובמיוחד כלפי מר דגן, סגן המנהל הממונה על המשמעות בבית הספר. מר דגן הוא מורה אהוד בכיתתו של עמיר.
לאחרונה נעשו מאמצים לשיפור האווירה בבית הספר.
כל ניסיונותיו של עמיר לשכנע את חבריו לבטל את תוכניתם נכשלו.
האם על עמיר לדווח על התוכנית או לא?  הבא שני נימוקים לחיזוק עמדתך.

אפשר להשתמש באותו מתווה פעילות כמו בדילמה הראשונה.

שאלות לדיון:
1. מהי הדילמה של עמיר - אילו ערכים מתנגשים בדילמה זו?
2. כלפי מי יש לעמיר מחויבות (כחבר, כתלמיד בבית הספר, כאזרח וכו')? אם יש לו כמה מחויבויות - איזו מהן קודמת, לדעתכם? נמקו!
3. האם העובדה שעודד ודפנה מועמדים לסילוק מבית הספר, צריכה להשפיע על שיקול דעתו של עמיר? נמקו!
4. האם העובדה שהמורה אהוד על עמיר צריכה להשפיע על שיקול דעתו? נמקו!
5. אילו דפנה ועודד היו חבריו הקרובים של עמיר, האם הייתה לכך השפעה על עמדתכם? נמקו!
6. אילו היה מדובר בתכנון לפגוע בציוד בבית הספר או לפגוע בתלמידים, האם הייתה לכך השפעה? על דעתכם? נמקו!
7. האם העובדה שנעשים מאמצים לשיפור האווירה בבית הספר צריכה להשפיע על שיקול הדעת? נמקו!
8. מהי הלשנה בעיניכם? מהם גבולותיה? מתי חובה לדווח?
9. מה היה קורה אילו כולם היו מתעלמים מאירועים מסוג זה ולא מדווחים עליהם?
10. מה עשוי להיות הרווח במקרה של דיווח, או של שתיקה?
11. מה עלול להיות ההפסד במקרה של דיווח, או של שתיקה?
12. האם שמעתם במהלך הדיון נימוקים שלא חשבתם עליהם? תנו דוגמאות.
תרשים זרימה- דילמה-




א

יום שלישי, 18 ביולי 2017

דילמה היסטורית - משפט קסטנר

דילמה היסטורית - משפט קסטנר
ד"ר ישראל קַסְטְנֶר היה חבר ועד ההצלה בהונגריה בזמן השואה ומארגן פעולות הצלה שונות, בהן "רכבת קסטנר" .

משפט קסטנר 1954
בעקבות טענה של עיתונאי שקסטנר שיתף פעולה עם הנאצים הוגש כתב אישום נגד העיתונאי בגין הוצאת דיבה.
המשפט עורר עניין ציבורי רב וחשף את פעילות ההצלה השנויה במחלוקת של קסטנר.
משפט הדיבה כנגד העיתונאי נודע בהמשך בכינוי "משפט קסטנר".
במשפט נקבע כי קסטנר אכן עשה את כל הדברים שפורסמו ולפיכך העיתונאי לא אשם בהוצאת דיבה. הוגש ערעור על פסק הדין.
ב-4 במרץ 1957, בעוד שמיעת הערעור נמשכת, התנקשו שלושה צעירים בחיי קסטנר.

שאלות העולות מתוך פרשת קסנטר:
מי יינצל ויעלה על הרכבת?
אחת הטענות נגד קסטנר היתה שלא פעל לפי קריטריונים אובייקטיבים טהורים והעלה על הרכבת בני משפחה, אנשים מפורסמים ועשירים ובכך הפר את עקרון השוויון בחיי אדם. מצד שני היה צריך את כספי העשירים כדי לשלם לנאצים.
"מכר נשמתו לשטן"
בכך שניהל משא ומתן עם הנאצים. מצד אחד הוא אכן דיבר עם הנאצים ואף נתן להם כסף בתמורה לרכבת אך מצד שני על ידי כך הציל כמעט 2,000 יהודים.
זה מזכיר את השאלה העולה ב"מים לשניים" - האם עדיף לעשות מעשה אגואיסטי ושלפחות אדם אחד יחיה או עדיף שהגורל של כולם יהיה אחיד, וכולם ימותו.
האם היה מוסרי להסתיר מיהודי הונגריה את גורלם, ואז היו יכולים אולי לברוח מבעוד מועד? מצד שני - זה היה תנאי להסכם עם הנאצים. יש כאן שאלה של נאמנות מול משהו מעשי של הצלת חיי אדם.
מזכיר את הדילמה של רבא - האם מותר לי לסייע בהריגת אחרים כדי להציל את מקורביי?

פעילות:
חלקו את הכיתה לארבע קבוצות, כל קבוצה המייצגת צד במשפט
כל קבוצה תקבל דף הנחיות וזמן להכין את משימתם
ערכו משפט בכיתה ובו נציג מכל קבוצה מפרט את טעוניו


העובדות : (כל קבוצה תקבל דף עם עובדות אלו ובנוסף דף הנחייה)
  • קסטנר היה עו"ד, עיתונאי ופעיל ציוני.
  • עם כיבוש הנאצים את הונגריה ב 1940 היה חבר ב"ועדת ההצלה" של הסוכנות היהודית.
  • תחת הכיבוש הנאצי ניהל קסטנר משא-ומתן עם הנאצים שתמורת כסף, משאיות וסחורות ישוחררו יהודים מהונגריה.
  • כתוצאה מכך יצאה "רכבת קסטנר" מהונגריה לשוויץ ובה 1694 יהודים שחייהם ניצלו.
  • היהודים על הרכבת נבחרו על ידי קסטנר. בין הניצולים ברכבת היו אנשים עשירים, מפורסמים וציונים מבני משפחתו וקהילתו.
  • כדי שלא יפגעו במאמצי ההצלה שלו, היה קסטנר אחראי באופן חלקי למותם של 3 צנחנים מארץ ישראל (חנה סנש, פרץ גולדשטיין ויואל פלגי).
  • קסטנר ידע על מחנות ההשמדה אך לא פעל להפצת מידע זה כדי שיהודי הונגריה לא יתמרדו ובכך יפגעו בפעילות ההצלה שלו


קבוצה 1 - הסנגורים
הגנה: "הציל נפשות מהשטן"
אתם הסנגורים אשר מייצגים את קסטנר במשפט עליכם למצוא טענות לזכותו של קסטנר
המשימה שלכם:
העלו על הכתב כ- 3 טיעונים המצדיקים את מעשי קסטנר.
בססו את טיעוניכם על לפחות אחת מהדילמות או הערכים אשר נלמדו בכתה.
בחרו נציג/ה אשר ישחק את הסנגור ויציג את הטיעונים שהעליתם בפני הכיתה (יש לציין את הטיעונים שכתבתם, אבל רצוי לדבר בע"פ ולא להקריא מהנייר) .  (כ- 5 דקות)
קבוצה 2 - התובעים
תביעה:  "מכר את נשמתו לשטן"
אתם התובעים במשפט קסטנר. עליכם להוכיח שקסטנר עשה מעשה נפשע.

המשימה שלכם:
העלו על הכתב כ- 3 טיעונים כנגד מעשי קסטנר.
בססו את טיעוניכם על לפחות אחת מהדילמות או הערכים אשר נלמדו בכתה.
בחרו נציג/ה  אשר ישחק את העו"ד מטעם התביעה  ויציג את הטיעונים שהעליתם בפני הכיתה (יש לציין את הטיעונים שכתבתם, אבל רצוי לדבר בע"פ ולא להקריא מהנייר) .  (כ- 5 דקות)

קבוצה 3 – עד התביעה
עדותו של ניצול השואה אריה כהן / שרה כהן- עד מטעם התביעה
אתם הקבוצה אשר מייצגת את עד התביעה  על מנת להוכיח את אשמתו של קסטנר.

המשימה שלכם:
אריה כהן / שרה כהן  הינו ניצול שואה הונגרי, אשר לא הועלה על "רכבת קסטנר".  עיסוקו: סנדלר פשוט, אשר לא הכיר את קסטנר. למרות הייסורים רבים, הוא הצליח לשרוד את מחנות ההשמדה, אך כל בני משפחתו: אשתו, הוריו וילדיו האהובים, נרצחו על ידי הנאצים. אריה היה ברציף באותו היום שהרכבת לשוויץ יצאה. כשאר יהודי הונגריה, לא ידע על ההשמדה הקרבה, ועלה על "רכבות המוות" ביחד עם בני משפחתו ללא התנגדות.
חישבו על טיעון מרכזי אחד שאריה כהן / שרה כהן היה מעלה כעד תביעה כנגד קסטנר.
בחרו נציג אשר ישחק את אריה / שרה ויספר את הסיפור בגוף ראשון.

קבוצה 4 – עד ההגנה
עד ההגנה: יעקב לוי / חנה לוי
אתם הקבוצה המייצגת את העד מטעם הסנגוריה כדי להוכיח את חפותו של קסטנר ולתת צידוק למעשיו.

המשימה שלכם:
יעקב לוי (חנה לוי)  הינו ניצול שואה, אשר עלה, ביחד עם בני משפחתו, על "הרכבת של קסטנר" לשוויץ וכך ניצלו הוא ובני משפחתו הקרובים.
עיסוקו לפני המלחמה: יעקב היה בנקאי עשיר ומכובד בקהילה היהודית, אשר היה מיודד עם קסטנר והכירו.  הוא הצליח להעביר כספים רבים מהונגריה לשוויץ ומשם לישראל. בישראל ייסד מפעל בכספים אלו והעסיק פועלים רבים.
 
חישבו על טיעון מרכזי אחד שיעקב  (חנה) לוי  היה מעלה כעד ההגנה כנגד קסטנר.
בחרו נציג אשר ישחק את יעקב לוי, יספר את סיפורו ויענה על שאלה של ההגנה לפני הכיתה.


"רשימת קסטנר"


יום שני, 17 ביולי 2017

קונפליקטים - סוגיות בחברה הישראלית


בקישור הבא 
ניתן למצוא קטעי עיתונות למספר סוגיות/פרשות שבהן עסקה החברה בישראל.

1. ההוצאה להורג של טובאנסקי - האם הוצאה להורג היא לגיטימית בזמן מלחמה ?
בטחון המדינה לעומת הזכות למשפט צדק
2. קסטנר - האם ראוי היה להציל חיים במחיר הזה?
ערך חיי אדם , דוגמא אישית, משא ומתן עם הנאצים
3 .קו 300 - האם בשם שמירה על בטחון המדינה ישנם אנשים שרשאים לעבור על החוק ?
בטחון המדינה לעומת שלטון החוק

4. מהומות ואדי סאליב - האם אפשר להילחם על זכויותנו גם על ידי הפרת החוק ?
זכויות הפרט והזכות לשוויון למול שלטון החוק
5. השילומים מגרמניה - האם הגרמנים זכאים לקנות מחילה מהעם היהודי ?
טובת המדינה למול ערך חיי אדם וזכרון הנספים
6. ועדת אור - מהומות הציבור הערבי בשנת 2000 - האם המשטרה הפעילה יד קשה מדי ?
הזכות למחאה מול שלטון החוק
7. ג'ונתן פולארד - האם ישראל הייתה צריכה לפעול יותר לשחרורו ?
מה המחיר שצריך לשלם בשביל שחרור שבויים 
8. בלה בליסימה - האישה שהגנה על מחבל.
עין תמורת עין או שלטון חוק ?
9.  פינוי התנחלויות - האם זה יוביל למלחמת אחים ?
ערך קדושת הארץ למול שלטון החוק וקבלת החלטת הרוב
10. מלחמת השחרור - מוסר בזמן מלחמה (אירועי דיר יאסין, לוד ...)

11. אלטלנה - הטבעת ספינת הנשק של האצל על ידי צהל
ערכי מוסר למול שלטון החוק ודעת הרוב

12. להיות ערבי בישראל - טור מאת סייד קשוע
13. הטבח בסברה ושתילה - מלחמת לבנון . פשעי מלחמה בחסות צהל
ערכי מוסר בזמן מלחמה

14. עסקת ג'בריל - כמה שווים חטופים ישראלים
מהו המחיר שישראל מוכנה לשלם עבור פדיון שבוייה

15. מבצע אנטבה - כמה שווים חטופים ישראלים
מהו המחיר שישראל מוכנה לשלם עבור פדיון שבוייה
האם קורבנו של יוני נתניהו היה מוצדק










יום שלישי, 3 בינואר 2012

תרגיל בצדק חברתי - כריתת אמנה חברתית

"מסך הבערות" הוא מושג מתורתו של הפילוסוף ג'ון רולס.
המשתתפים בפעילות מקיימים דיון שבסופו הם צריכים להציג את הקווים המנחים לחברה צודקת.
המיוחד בדיון הוא שהמשתתפים בדיון לא יודעים מה צפוי להיות מעמדם או תפקידם בחברה צודקת זו.
ההנחה של רולס היא שרק במצב זה אדם באמת ישאף שכל אחד יקבל חובות וזכויות הוגנות.

יום חמישי, 20 בינואר 2011

הברנש הכי לוהט בעולם והגורילה / ע"פ סיפורו של דיימון ראניון


הריני מודה ומצהיר שאני נעצב מאוד כאשר ג'ול הגדול מופיע בביתי יום אחד אחר הצהריים,
וזאת כיוון שכל בר-בי-רב מאשר לך שג'ול הגדול הוא הברנש הכי לוהט בעולם.
ג'ול מבוקש על ידי השלטונות בהקשר לקרון דואר שדוד, פריצה לקזינו, פיצוח קופת פלדה בטחנת קמח
ואי אילו אירועים זניחים נוספים כגון חילופי יריות וניסיון לרצח בקאנזס סיטי.

אינני מאמין כמובן שג'ול הגדול מבצע את כל התעלולים שה"כפתורים" מצמידים אל שמו כיוון שמקובל על הכל
שאנשי החוק נוהגים לעיתים להלביש תיקים פתוחים ללא הסבר או הוכחה.

אך מפה לשם ברור שאין ברחבי ארצות הברית ברנש לוהט יותר מג'ול הגדול ואין לך שוטר
שאינו משתוקק לשים עליו את זרוע החוק וכולם מחפשים ונוברים אחריו.
למעשה אותו ג'ול מלוהט כל כך שהוא עלול להתלקח ממש בכל רגע.
ואני דוגל כל חיי בעיקרון להימנע ממחיצתם של ברנשים לוהטים ולמעשה אינני מתרועע אפילו עם הפושרים שבהם.

אולם, אינני מגלה, חלילה, את העקרונות הללו לידיעתו של ג'ול כשהוא צונח אל פתח ביתי
וזאת על מנת שלא לפגום ביוקרתי כמארח, כיוון שאם אותו טיפוס מתרשם באורח שלילי
מנימוסי הכנסת האורחים שלי הוא עלול להפיץ דברים בגנותי על פני הברודוויי ואולי אפילו לזעום ולהגיב בכמה חיבוטים רציניים על קרקפתי,
וזאת מאחר שג'ול ידוע לכולם כברנש רגיש ביותר..

אנו מתיישבים בפנים וג'ול הגדול מקלף מעל גופו את הג'קט שלו ומיד נחשפים שני האקדחים שלו –
"משכנע" אחד בבית השחי ועוד אחד בחגורת המכנסיים.

"שמע ג'ול" אני אומר לו,
"אכן זוהי הפתעה ושמחה גדולה לראות אותך אך אני חושב שאתה
לא נוהג בתבונה כאשר אתה מופיע בעיר שעה שכל ה"כפתורים" מחפשים אחריך, מה גם ששני המשכנעים שעליך בהחלט מושכים תשומת לב רבה".

"ראשית"..משיב לי ג'ול, "זוהי עובדה ידועה שבלי המשכנעים על גופי
אני מרגיש עירום וחשוף עד כדי הצטננות
ושנית –אני קופץ לביקור כיוון שנעדרתי מהעיר כמעט שנה שלמה וליבי מתמלא געגועים אל הרחובות והאנשים איתם אני מבלה את שנות ילדותי ...
אך יותר מכל אני מוכרח לראות את אימי הנוטה למות.."

אני מסכים עם ג'ול שזה טבעי והגיוני שבן ירצה לראות את אימו לפני שהיא הולכת לעולמה
אך אני זוכר יפה יפה שבאותה שכונה ממש מול אימו
גר ג'והני בראון, המועסק ככפתור במחלק הפשעים החמורים
וידוע לכל שאין איש בעירנו הנוטר טינה לג'ול יותר מאותו ג'והני.
השניים הללו שורצים יחדיו כחברים כבר מינקותם , אלא שבהמשך
פונה כל אחד מהם לדרך אחרת , ויחסי החברות ביניהם מתחלפים לשנאה של ממש.

אני מציין בפני ג'ול שאם הוא צץ בבית אימו תוך מספר שניות מגיע ג'והני ואוסף אותו לבית המאסר.
"אני לא פוחד מג'והני" אומר לי ג'ול, "ולא רק שאני מתכוון לבקר בבית אימי ,
בנוסף אני מתכוון להעניק חיבוט ממושך לג'והני הזה מיד לאחר שאני מתראה עם אהובתי - מיס קיטי קלאנסי..."
אני מופתע לשמע הצהרתו ואני משער שאף מיס קיטי תהיה מופתעת
למראה ג'ול הגדול הצץ ומופיע לפניה לאחר שנה של היעדרות אך אינני מנסה להניע את ג'ול מתוכניתו כיוון שהוא נראה נחוש.


"הא, כן-כן" נאנח לי ג'ול , "אני מרבה להיזכר במיס קיטי שלי בשנה האחרונה אותה העברתי במפרץ פונדי
שבמדינת קנדה.

אתה מבין , ממש באותו היום שאני מגיע לקנדה, מישהו מרוקן את כל הקופות בחנות תכשיטים גדולה
והכפתורים הקנדים מתכנסים ומחליטים פה אחד להדביק את התיק הזה על שמי.
אני מטבע הדברים לא מסכים עם דעתם ותוך כדי המהומה והריגוש שבויכוח אני מוצא את עצמי מטלטל על
גופי שלושה קליעי עופרת בערך בין הירך לברך,והנני מדמם דימום של ממש.
חברי ליאון פייר שהינו תושב המקום נושא אותי למחסן פרוות נטוש מחוץ לעיר ומשאיר אותי שם כדי שאוכל להחלים.

המחסן בו אני שורץ ניצב בשדה בור נידח ואף נפש חיה אינה מתקרבת אליו אף פעם, פרט לליאון שמופיע אצלי פעם ביממה,
מביא לי לאכול ומחליף את התחבושות הקשורה לי על ירכי.
בעיקר ארוכים במחסן הפרוות הזה הלילות הדמומים. אני שומע רק את יללות הרוח ואת ציוצי העכברושים המתרוצצים במחסן.
עליי לציין שכמה מהם מתגלים עד מהרה כמפלצות מגודלות הדומות במימדיהם
לארנבת והם מחוצפים להחריד ונוהגים לנגוס בך פה ושם בשעה שהינך ישן.

אני מבקש מליאון להביא לי מהעיר מלאי תחמושת ובמשך ימים רבים
אני מתאמן בקליעה למטרה ומשכיב שם עכברושים על ימין ועל שמאל ותוך זמן קצר אני מתמחה בירי מדויק עד כדי כך
שאני מכניס בול בכל עכברוש מזדמן ולא חשוב אם היצור הארור יושב, מתרוצץ או אפילו מעופף.
במשך השהות שלי במחסן המיומנות שלי משתפרת עד כדי כך שאני מתחיל לקבוע לעצמי מראש באיזה חלק מגופו של העכברוש בדעתי לקלוע.
ככל שחולפים הימים העכברושים מודעים לתבוסתם ולומדים לשמור ממני על מרחק בטוח ואני מוצא את עצמי שוב משועמם עד מאוד.

במהרה אני מסיים את כל אותם עיתונים שמביא לי לאון ומתחיל לקרוא מאותם ספרי רפואה שאני מוצא מונחים שם על הרצפה באותו המחסן.
ספרי הרפואה הללו מתגלים כבילוי מבדר ואפשר ללמוד בהם פרטים מפליאים על אודות ניתוחים וגוף האדם,
אבל בסופו של דבר אני מסיים את אותם ספרים ושוב לא נותרת לי שום תעסוקה
למעט מחשבות על מיס קיטי שלי והימים היפים כשאנחנו משוטטים יחד על פני השדרות...
אין ספק שהנני שמח לשוב לעיר הגברים ניו יורק לראות את מיס קיטי שלי ואת אימי."

בעודו מפזם לי את כל אלה מתלהט ג'ול הגדול ונסחף בהתלהבות געגועים כך שאין עוד באפשרותי לעצור בעדו
והוא מתעקש לצאת מיד ואף עומד על כך שגם אני אצטרף לאותה גיחה שלו.

ובכן , אם את תשאלו אותי אני יכול למנות אלף עיסוקים אחרים הנחשבים עדיפים בעיני על פני הרעיון שלו
אבל אינני מסרב מחשש שג'ול הגדול עלול לראות בי כטיפוס מתנשא ובלתי מנומס וכפי שציינתי הברנש ידוע כטיפוס רגיש ומהיר מזג.
חוץ מזה אני מתנחם במחשבה שבשעת היום דל הסיכוי להיתקל באותה שכונה בג'והני בראון
וכך אנו משתלשלים איפה ויורדים למערב הרחוב עושים את דרכנו לעבר המדיסון גארדן .
בסביבות השדרה השמינית אנו מבחינים בהתגודדות כלשהי ליד המדיסון –
ברנשים וחתיכות באים במרוצה צועקים בקולי קולות וכל הפרצופים נשואים כלפי מעלה.
גם אני משגר הצצה השמימה ומה אני רואה שם על מעקה הגג של המדיסון
אם לא קוף גדול ומכוער פרצוף המחזיק בזרועותיו זאטוט ארוז בחיתולים.
מהערות המובוהלות ברחוב אני לומד לדעת שהקוף נקרא בונגו וזהו יצור
מגזע הגורילות הנמלט מהקרקס השוכן לו בסמוך ותוך כדי מנוסתו חוטף זאטוט מתוך אחת עגלות הילדים ומטפס עד למעלה בניין המדיסון
לגובה שבע קומות .
ובכן , כך אנחנו מוצאים את המצב, ג'ול הגדול ואנכי כשבונגו עומד לו
על שפת המעקה , לופת את העולל בזרועותיו וזה משמיע לו יללות
קורעות לב בעוד הקוף עצמו משיב לו בנהימות משונות וחושף מדי
פעם את שיניו אל הסקרנים המתגודדים למטה.
בינתיים אני מבחין ב"ניג היווני" , מכרישי הקוביות וההימורים שורץ בין האזרחים
ומציע הימור של שבע לאחת על כך שהתינוק לא יוצא חי שלם ובריא מאותה הרפתקה
אלא שאפילו הלקוחות הלהוטים ביותר נסערים כל כך ששום הימור לא מתממש, למעשה,
למרות שהמחיר המוצע הוגן בהחלט לפי דעתי.

בין כל המתגודדים אני רואה חתיכה צעירה שיציבתה ודיוקנה מעוררים את זכרוני ,
אני מעניק לה הצצה ממושכת ומזהה אותה כמיס קיטי קלאנסי.
ובכן, באותו רגע ממש גם ג'ול הגדול מבחין בה והוא קופץ ומפסיע אליה ומשמיע לה 'האללו'
של ששון ואפילו שמאז שנה ויותר ששני אלה אינם מתראים משיבה לו החתיכה הזו כאילו הם נפרדו לפני רגע קצר –
"אל תעמדו כך בחיבוק ידיים ג'ול , תעשה משהו... אתה תמיד יודע להעלות בדעתך תעלול כלשהו...בבקשה ג'ול ! "

ג'ול מהרהר בדבר במשך מספר שניות אך אינו אומר מאומה. לפתע הוא פוסע מספר פסיעות לאחור,
שולף את המשכנע הנעוץ בחגורתו , מיישר את זרועו החמושה ומשגר ירייה.
בדיעבד אני משחזר בדעתי את האירוע הזה,
בשעת לילה מאוחרת ואני זוכר שג'ול אינו טורח אפילו לכוון את הכלי כשם שעושה כל מי שמקפיד לא להחטיא.
הברנש הזה פשוט מניף את ידו ולפני שאני מספיק להגיד משהו,
נשמעת ירייה ובונגו נהדף לאחור ממקומו בקצה המעקה ונוחת על גבו כשהתינוק לפות כמקודם בזרועותיו.
"נעיצה מדוייקת . בדיוק בין העיניים" מפטיר ג'ול בעוד אנשי המדיסון פורצים לתוך המרפסת,
מרימים את התינוק ומראים לכולם שהוא חי ושלם, וכן מציגים ממרומי המרפסת את פגר הקוף אשר חור גדול פעור לו בין עיניו.

ג'ול נכון ומוכן ללכת מאותו המקום אלא שבינתיים קופצת עליו מיס קיטי קלאנסי, פורצת בבכי ומחבקת אותו ארוכות.
לפני שאני מספיק לנער את ג'ול לכלל התנדפות מהמקום צץ טיפוס תמיר וצעיר המייצב מולו ומשמיע לו כך –
"ג'ול אני מחפש אותך"
אני בוהה בברנש ומזהה אותו כג'והני בראון, הכפתור בבגדי אזרח ממחלק הפשעים החמורים.
ג'ול הגדול מגיב כדרכו ושולח את ידו לשלוף מחדש , אלא שגו'הני משלב את זרועו
ומפסיע עמו משם במהירות תוך שהוא מציין –
"לא כדאי לשלוף את הדבר הזה ג'ול, אין טעם בזה ואין צורך. בוא איתי ג'ול ומוטב לך למהר"

ברור שג'ול הגדול מתפלא עד מאוד לשמע המילים הללו שאינן דומות כלל לסגנון דיבורו של כפתור כלשהו.
שני אלה צועדים הלאה ואני נגרר אחריהם עד שהכפתור עוצר מונית ושלושתנו נדחקים פנימה.

"אני זוחל בעקבותיך מרגע שאתה נוחת בעיר הגברים שלנו ג'ול" ,מכריז הכפתור .
"לאחר שאתה מגיע לכאן אין לך סיכוי להתחמק בשלום מתחומי ניו יורק,
כיוון שכבר ציינתי בפניך בפגישתנו הקודמת ידידי הותיק, שאין בזיכרונות ינקותנו בכדי למחול על מעללך
ולמעשה אני הייתי עכשיו ממש בדרכי אל דירת אמך כדי להניח עליך את יד החוק וגם את האזיקים.
ברור לי שאתה עורך ביקור אצל אמך, וכך אמנם היו הדברים אמורים להתנהל עד שמתחוללת
ההמולה הזו על גג המדיסון.
ובכן , הקשב לי כעת ג'ול - בצומת הרחובות הקרוב אני משתלף מהמונית הזאת .
אתה ממשיך ונוסע להתראות עם אמך ומיד לאחר הפגישה הזו אתה מסתלק מהעיר
כיוון שבעוד כשעה כל כפתורי העיר מקבלים ממני הוראה לחפש אותך חיפוש יסודי.

רק לפני שאני יוצא אמור לי דבר אחד-
איך ידעת שהקוף האוחז בתינוק יפול דווקא לאחור ?"

ג'ול נראה מופתע למדי אך משיב לג'והני ללא היסוס –
"מקריאה של ספרי רפואה למדתי שכדי שלא ליפול קדימה מפעיל הקוף את שריריו
האחוריים ומרגע שהוא בר מינן הרי שרירים אלו מתקשחים ומטים אותו ליפול לאחור."

ג'והני נראה מופתע מבקיאותו של ג'ול וממשיך ואומר
"האם אתה יודע שהתינוק הזה למעלה על הגג הוא בני הבכור.
הצאצא שלי ושל אשתי- קיטי קלאנסי.
בימים אלה מגיע יום השנה לנישואינו ובני בן מספר חודשים בלבד"

ג'ול הגדול אינו מסתיר את הפתעתו לשמע הדברים , בעצם הוא נראה לי נדהם למדי,
אולם עד מהרה מגיב הברנש בצחוק רם ומכריז כך:
"אמנם אינני מנחש כלל שזה התינוק של קיטי, אבל כבר הצצה ראשונה
אני יודע שהזאטוט הוא בנך ג'והני, שהרי הוא דומה לך כמו שתי טיפות בוץ"

"אכן הוא דומה לי ", נענה הכפתור הצעיר בגאווה רבה, "כך אומרים לי כולם"

"אמת. הוא דומה לך עד כדי כך שאני מבחין בדמיון הזה אפילו מטווח של שבע קומות" מאשר לו ג'ול.
"בעצם ג'והני, פרצופו דומה כל כך לפרצוף שלך,
שלרגע אני מהסס וחושש שמא אני מחטיא,
משום שקשה לי לוודא שאני קולע אל הגולגולת הנכונה –
בגלל הדמיון העצום בין התינוק לבין הגורילה"

יום שני, 10 בינואר 2011

אחרי עשרים שנה. דילמה של חבר


אחרי עשרים שנה / ע"פ סיפורו של או. הנרי
השעה הייתה רק 10 בערב, אבל רוח חזקה וטפטוף קל רוקנו את הרחובות מאדם.
השוטר צעד ברוב רושם ברחוב האפל, חמוש באלתו כשהוא בודק דלתות אגב הילוכו
לפתע האט השוטר בהילוכו. בפתח חנות חשוכה התכופף איש אחד וסיגר לא דלוק בפיו.
מיד שניגש אליו השוטר, פתח האיש במהירות לדבר-  "זה בסדר, שוטר," אמר כמרגיע.
"אני סתם מחכה לחבר. זאת פגישה שנקבעה לפני עשרים שנה.
נשמע מוזר ? טוב, אני אסביר...
האיש אשר בפתח לא המתין לתשובה ומיהר להצית גפרור ולהדליק את הסיגר שלו.
באור נגלו פנים חיוורות, לסת חזקה ועיניים עזות, וצלקת בצורת ברק סמוך לאוזן ימין.
סיכת העניבה שלו הייתה יהלום גדול, שהושם בזוית משונה.

לפני כעשרים שנה הייתה מסעדה אחת במקום שעומדת החנות הזאת – "המסעדה של ג'ו "
 "עד לפני חמש שנים", אמר השוטר. "אז הרסו אותה."
 "בלילה הזה לפני עשרים שנה," אמר האיש, "סעדתי כאן עם ג'ימי רייט, חברי הקרוב, והאדם הטוב ביותר שהכרתי מעולם.
הוא ואני גדלנו כאן בניו יורק, ממש כשני אחים, יחד.
אני הייתי בן שמונה עשרה וג'ימי רייט בן עשרים.
למחרת בבוקר הייתי צריך לצאת לדרך מערבה כדי להתעשר, ג'ימי נשאר פה בניו יורק.
אותו לילה הסכמנו בינינו שניפגש כאן שוב בעוד עשרים שנה באותו תאריך ואותה השעה.

"עושה רושם מעניין למדי," אמר השוטר. "לא שמעת דבר מאת ידידך מאז עזבת?"

"זמן מה התכתבנו," אמר האיש. "אבל כעבור שנה או שנתיים ניתק הקשר.
אתה מבין, המערב זה עסק גדול, ואני התרוצצתי שם כמעט בלי הפסקה.
אבל אני יודע שג'ימי יבוא לפגוש אותי כאן אם הוא בחיים, כי הוא תמיד היה הברנש הנאמן והמהימן ביותר בעולם. הוא לעולם לא ישכח.
אני באתי ממרחק אלף ק"מ לעמוד הלילה בפתח הזה, וזה כדאי אם יופיע החבר הותיק שלי."
 האיש הממתין העלה מכיסו שעון נאה, משובץ יהלומים קטנים.

"שלש דקות לעשר," הכריז. "השעה הייתה עשר בדיוק כשנפרדנו כאן בפתח המסעדה, ידידי ג'ימי תמיד היה דייקן כך שאני מניח שהוא יגיע בכל רגע."

"הצלחת לא רע שם במערב, לא כן?" שאל השוטר.

"ועוד איך! במערב ההזדמנויות רבות אם אתה מוכן להקשיח את ליבך וידיך.
אני מקווה שג'ימי זכה למחצית הצלחתי"

השוטר ניפנף באלתו ופסע פסיעה או שתים.
"אני אלך לי לדרכי. מקווה שידידך אמנם יגיע. תקפיד אתו מאוד ביחס לשעה?"
"לא דווקא!" אמר האיש. "אתן לו חצי שעה לפחות.
ג'ימי תמיד ידע לעשות את הדבר הנכון... אם ג'ימי רייט חי, הוא יגיע הנה, אין בכלל בליבי ספק. היה שלום, שוטר."

"לילה טוב, אדוני," אמר השוטר, ממשיך לו במסלול משמרתו, כשהוא בודק דלתות אגב הילוכו.

עתה החל יורד גשם דק וצונן, והרוח התחזקה.
הולכי הרגל המעטים שנראו ברובע אצו לדרכם, ובפתחה של חנות כלי המתכת היה האיש שבא ממרחק אלף ק"מ לקיים פגישה עם ידיד נעוריו, מעשן את הסיגר שלו ברחוב האפל ומחכה.

כעשרים דקות חיכה, ואז הופיע איש גבה קומה במעיל ארוך, חצה את הרחוב מן הצד השני. ופנה היישר אל האיש המחכה.

"זה אתה, בוב?" שאל, כמפקפק.

"זה אתה, ג'ימי?" קרא האיש אשר בפתח.

"מי היה מאמין!" קרא האיש שזה עתה הגיע, מחבק חיבוק ארוך ותופס בשתי ידיו את ידי חברו.
 "זה בוב, אין כל ספק. הייתי בטוח שאמצא אותך כאן אם עודך בחיים. כך,
עשרים שנה הן זמן ארוך.
המסעדה הישנה איננה, בוב; חבל שלא האריכה ימים יותר, ואז היינו יכולים לסעוד כאן עוד סעודה אחת. איך נהג בך המערב, קשישי?"

"נהדר; הוא נתן לי כל מה שביקשתי ממנו.
אתה השתנית, ג'ימי. נראה כי גבהת מאז נפרדו דרכינו"

"הו, אני גדלתי קצת אחרי שמלאו לי עשרים."
 "עושה חיל בניו יורק, ג'ימי?"
 "פחות או יותר. הנני עובד עירייה.
בוא, בוב; נגש לאיזה מקום שאני מכיר, ונגלגל שיחה הגונה על הימים שהיו."

השנים החלו להפסיע במעלה הרחוב, שלובי זרוע.
האיש מן המערב, שההצלחה ניפחה את יהירותו, החל לספר בקווים כלליים את פרשת עלילותיו. חברו, משוקע במעילו, הקשיב ברוב עניין.

בפינה עמדה איזו חנות קטנה, מוארת באורות חשמל.
כשנכנסו לתוך האור נסבו שניהם בעת ובעונה אחת להביט איש בפני חברו.
 האיש מן המערב נעצר פתאום והרפה מזרועו.




"אתה אינך ג'ימי רייט," התיז."
עשרים שנה הן זמן רב, אבל לא מספיק כדי לשנות לחלוטין את מבנה פניו של אדם "

"הזמן משנה הכל "בוב איש המשי". לפעמים גם בני אדם.
אם תסתכל לפינות הרחוב תראה שהמקום מוקף בשוטרים.
אנא אל תתנגד.
משטרת שיקאגו חשבה שאולי תגיע לשטח שלנו והיא שלחה טלגרף שרצונה לגלגל שיחה אתך בנוגע לאותה רצח של מספר נערים בשיקאגו.
נמסר לנו לזהות אותך לפי צלקת הברק שלך.
אתה תבוא בשקט, נכון?
ועתה תן לי להלביש עליך את תכשיטי הידיים שלנו ואז תוכל לקרוא
את הפתק שהושאר עבורך פה."

האיש מן המערב, המום עדיין, הושיט את ידיו ובעודם פוסעים לכיוון
הניידת החל לקרוא את הכתוב בפתק שהגיש לו הבלש.

בוב חברי,
אני כרגיל דייקתי לבוא.
יש דברים שהזמן משנה
ויש דברים הנכונים תמיד...

כשראיתי בתחילת פגישתנו
את צלקת הברק בסמוך לאוזנך
הבנתי שחברי הטוב בוב עימו קבעתי
להיפגש לפני עשרים שנה לא יגיע.
דע שתמיד אוהב אותך אהבת אחים
שלך – ג'ימי