ליילה, חסן ואמו של חסן חיו בבית אחד משותף.
חסן אהב את אמו אהבה עמוקה ושקטה ואת ליילה אשתו אהב אהבה לוהטת.
אבל ליילה לא אהבה את אמו של חסן
היא קנאה בה ולא הפסיקה להציק לה ולחסן.
יום אחד אמרה לילה לבעלה :
"אלו אהבת אותי באמת, לא היית מסכים לכך שאשה אחרת, שכל הזמן אומרת לי מה לעשות, תחיה יחד איתנו תחת קורת גג אחת".
שמע חסן את דבריה של אשתו וגרש את אימו מביתם.
"אלו אהבת אותי באמת, לא היית ממשיך לבקר אצל האישה הזאת, שמדברת עליי רעות ומשמיצה אותי כל הזמן", אמרה לו אשתו.
הפסיק חסן לבקר אצל אמו, למרות הכאב והגעגועים שהרגיש, ולא ראה אותה עוד.
אבל קנאתה של ליילה לא פסקה.
יום אחד היא דרשה מחסן את הנוראה והאכזרית בדרישות" :
אלו אהבת אותי באמת" אמרה "היית הורג את האישה הזאת, שלא מפסיקה להציק לי, והיית מביא לי את ליבה".
לקח חסן את סכינו, הלך לבית אמו ועקר את לבה של האשה המסכנה.
וכך, הלך חזרה לביתו להביא את לבה של האם לאשתו.
לפתע נתקל חסן באבן, מעד ונפל, והלב נשמט מידו והתגלגל על הארץ.
אז בקע קול רך ודואג מתוך הלב הרוטט שהתכסה באבק ואמר
" חסן, בני האהוב, אני מקווה שלא הכאבת לעצמך..."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה