באחת ממדינות אירופה נגמרה מלחמה גדולה ובעקבות שיחות השלום וחלוקת הגבולות, יצא שבית קברות של יהודים בכפר מסוים שכן מעבר לגבול.
כל אימת שרצו היהודים לקבור את מתיהם הם נאלצו לחצות את הגבול, ודבר זה היה כרוך בהרבה אישורים ועיכובים של בדיקות וחיפושים במעבר הגבול והדבר גרם להרבה עוגמת נפש.
כשהגיע הקיסר של אותה המדינה לביקור במקום סיפרו לו היהודים על בעייתם והוא הבטיח להם שיותר לא יעשו להם בעיות.
הוא פקד על מפקד מעבר הגבול לתת ליהודים מעבר חופשי ומהיר בעת הלוויה.
הוא פקד על מפקד מעבר הגבול לתת ליהודים מעבר חופשי ומהיר בעת הלוויה.
החל מאותו היום, בהלוויות היו היהודים מגיעים למעבר הגבול בוכיים ומקוננים על המת, ומפקד מעבר הגבול היה מעביר אותם מיד כפי שפקד עליו הקיסר.
כעבור מספר הלוויות הבינו היהודים שבאמת אין בודקים אותם במעבר הגבול ומיד החלו האבלים בהלוויות לשאת איתם בכיסיהם מני מוצרים שחויבו בדרך כלל במכס ובסיום ההלוויה פנו לשוק המקומי במדינה השכנה ומכרו את המוצרים ברווח נאה.
כעבור זמן מה , החלו היהודים "יוזמים" טקסי הלוויה, כאשר במקום גופה, נשאו באלונקה מיני מוצרים , זהב , תכשיטים וכו'…
וכך, היהודים שפעם היו עורכים הלוויה פעם בכמה חודשים פתאום החלו לערוך הלוויה פעם בכמה ימים.
הלוויות היהודים היו בהתחלה כנות ודרמטיות - קרובי המשפחה היו מקננים ובוכים, הנשים היו לבושות שחורים ומתייפחות ללא הפסקה, אולם ככל שנערכו יותר ויותר הלוויות ככה קרובי המשפחה החלו לבכות בפחות מרץ, הנשים הפסיקו להגיע להלוויות וגם לבוש השחורים הוחלף בתלבושת יומיומית.
מפקד הגבול תמה על כך, אבל כיוון שהדבר נעשה באישור מיוחד של הקיסר לא העז לעכב את היהודים או לשאול שאלות. כל זה נמשך עד שמפקד מוצב הגבול קודם בדרגה ואת מקומו תפס מפקד חדש.
כבר ביום הראשון שלו, הבחין המפקד בקבוצה של אנשים נושאים תיקים גדולים וארון כבד מתקרבים למעבר הגבול.
כולם לבושי בגדי יום טוב, ענודי תכשיטים, שמחים ומתלוצצים, והמתלווים אל נושאי הארון מקפצים בשמחה.
שומרי הגבול סיפרו למפקד שמדובר בהלוויה של יהודים , אולם המפקד חשב לעצמו כי גם עבור יהודים זוהי הלוויה מוזרה וחשודה שאנשים לא מקוננים ובוכים בה.
שומרי הגבול סיפרו למפקד שמדובר בהלוויה של יהודים , אולם המפקד חשב לעצמו כי גם עבור יהודים זוהי הלוויה מוזרה וחשודה שאנשים לא מקוננים ובוכים בה.
עצר המפקד את שיירת ההלוויה, פתח תיקים ומצא שלל מוצרים, פתח את כיסוי האלונקה ומצא מיני סיגריות, שתייה וקוסמטיקה.
מרגע שנפתח הארון החלו היהודים בוכים בכי מר – " רחם עלינו, חטאנו ופשענו אבל אנו מוכנים לחזור לדרך הישר, אנא אל תחמיר איתנו ..."
פנה המפקד ליהודים ואמר להם –
את ההלוויה המבויימת עשיתם בצחוק ובריקודים ואילו עכשיו אתם נזכרים לפתוח בבכי ותחנונים.
את ההלוויה המבויימת עשיתם בצחוק ובריקודים ואילו עכשיו אתם נזכרים לפתוח בבכי ותחנונים.
פנו היהודים זה לזה ואמרו –
"אכן צודק הקצין, לו רק השכלנו לבכות בזמן !"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה