שערה משפמו של האריה

סנאדו מערבות אפריקה הגבוהות, נישאה בשידוך לאלמן בן לשבט המישורים.

כשהלכה אל ביתו היא מצאה שיש לו בן צעיר ושמו סגב.  סגב היה ילד עצוב מאוד כי אימו נפטרה מהקדחת.

סאנדו אהבה את סגב מאד וניסתה להיות לו כאם.

היא בשלה לו את האוכל שהוא הכי אוהב אבל הוא לא אכל.

היא תיקנה את כל בגדיו אבל הוא רץ בשיחים וקרע אותם. היא הטליאה את נעליו אבל הוא זרק אותם לנהר.  

היא הייתה מנסה לחבק אותו, אומרת לו: "תמיד רציתי בן צעיר. עכשיו נתן לי האל אחד. אני אוהבת אותך מאד."

לעתים קרובות ניסתה לנשק אותו.
אבל סגב היה נמלט ממנה וצועק בקול כעוס, "אני לא אוהב אותך. את לא האמא שלי. אמא שלי מתה. אני לא אוהב אותך. אני שונא אותך."
 יום אחד ברח סגב מן הבית ונשאר בחורשה עד שבא אביו לחפש ולמצוא אותו. כשחזר סגב הביתה לא הניח לאמו החורגת לנשקו. סאנדו בכתה כל הלילה.

בבוקר, הלכה סאנדו לבקר במערה של איש חכם. היא סיפרה לחכם על בנה החדש שלא אהב אותה.

היא אמרה "עליך להכין עבורי אבקת קסמים לאהבה. אז יאהב אותי סגב כפי שאהב את אמו."

החכם אמר - "כדי להכין אבקה כזו אני זקוק לשערה משפמו של האריה הזקן והנורא המתהלך במדבר הסלע-השחור שמעבר לנהר. הביאי לי שערה כזו."
"איך?" שאלה סאנדו. "האריה יטרוף אותי."
"איני יכול להשיב לשאלה הזו," אמר החכם. "אני מתמצא באבקות לאהבה אבל יודע מעט מאד על אריות. עלייך למצוא דרך."

סאנדו אהבה את סגב מאד. היא החליטה לנסות ולהשיג שערה משפמו של האריה ויהי מה.

היא חצתה את הנהר לעבר מדבר הסלע-השחור והתבוננה באריה ממרחק.

האריה היה אימתני. כששאג, נבהלה סאנדו וברחה לביתה.

למחרת חזרה כשהיא נושאת מזון. היא הניחה אותו על סלע במרחק מייל שלם מן האריה וברחה.

יום אחר כך הביאה סאנדו עוד מזון והניחה אותו במרחק חצי מייל מן האריה.

ביום הבא הניחה את המזון במרחק רבע מייל והתבוננה בו ממרחק בזמן שאכל.

אחרי ימים הניחה את המזון במרחק קצר מן האריה הענק. הוא הבחין בה ונהם נהימה ידידותית.

סאנדו נשארה במקומה בזמן שהאריה אכל. יום אחר כך התקרבה עוד עד שהגיע היום בו האכילה את האריה במו ידיה. היא התבוננה בלסתות העצומות שלו נפערות באחת ומתהדקות בשנייה! היא שמעה את שיניו קורעות דרך הבשר שבפיו. היא פחדה אבל אהבה את סגב מאד. היא עצמה את עיניה, הושיטה יד ותלשה שערה משפמו של האריה.

האריה לא הבחין בדבר והמשיך לאכול.

סאנדו רצה למערת החכם.
היא הגיעה לשם קצרת נשימה. "יש לי את השערה" קראה.

"עכשיו הכן לי בבקשה אבקת אהבה וסגב יאהב אותי לבטח."

זרק החכם את השערה אל תוך האש. סאנדו נזדעקה.
"אין צורך בשום אבקה," אמר החכם. "התנהגי לסגב באותו האופן שבו נהגת באריה והוא יאהב אותך לבטח."

סאנדו חזרה לביתה. סגב ראה אותה, מיד החמיץ פניו והפנה לה את גבו.

ליבה של סאנדו התכווץ אבל היא זכרה את דברי הזקן החכם.

יום אחר יום היא גייסה את כל הסבלנות וההבנה שלה. יום אחר יום נגשה לסגב בעדינות בכבוד ואהבה.

זה היה קשה אבל עם הימים שחלפו, אט אט סגב התחיל לתת בה אמון ולפתוח את ליבו עד שהחזיר לה את כל האהבה שילד יכול להעניק לאימו.