בכפר קטן ליד צפת שבגליל העליון התגוררו שני שכנים קנאים וצרי עין, אחמד וסמיר, לכל אחד מהם היה סוס אצילי.
לסמיר היה נדמה שהשכן שלו אחמד "שם עין" על הסוס שלו, הוא ראה את אחמד מסתכל על הסוס שלו בעיניים חמדניות.
והוא פחד שאחמד יגנוב לו את הסוס.
כדי להגן על הסוס שלו החליט סמיר “לסמן" אותו וקצץ לו את קצה האוזן הימנית, כך לא יוכל אחמד לטעון שזה הסוס שלו.
לא קשה לתאר כמה כעס סמיר למחרת כשראה שגם אחמד קצץ לסוס שלו את קצה האוזן הימנית, בדיוק באותו מקום.
“קלטתי אותך!" סינן סמיר, והבין שכנראה אחמד באמת מעונין בסוס שלו, אחרת למה שיקצץ לסוס את האוזן בדיוק באותו מקום שהוא קצץ.
הלך וקצץ גם את זנבו של הסוס.
הדם עלה לו לראש כשראה למחרת את סוסו של אחמד רועה באחו וגם הוא חסר זנב.
“קנאי חמדן וחסר בושה!" כינה סמיר את שכנו החמדן, הלך ושבר את רגלו הימנית של הסוס.
אחר הצהרים נפגשו שניהם, אחמד וסמיר, במרכז הכפר כשרגלי הסוסים של שניהם שבורות.
"עד מתי תמשיכו להתעלל בסוסים המסכנים שלכם?
צעק לעברם אחד השכנים.
"ומה אני יכול לעשות?!", אמר סמיר, "השכן שלי, "שם עין" על הסוס שלי.
הייתי חייב לסמן אותו כדי שהוא לא יחליף אותו!".
“וגם אני!" קפץ אחמד, "גם אני הבחנתי כבר מזמן שסמיר “שם עין" על הסוס שלי והחליט להחליף אותו בשלו, הייתי חייב לסמן אותו!".
"משוגעים שכמותכם! נפלתם על הראש?!
אתם לא רואים שסוס אחד שחור וסוס אחד לבן?!"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה